שער האינטרנט ה"אילתי" מסכם שנה

שנה חלפה שנה באה, כך לפחות אומרות מילות השיר העממי, אבל הגולשים הקבועים באתר יכולים, בחלקם, להעיד שככל שהשנים חולפות, שום דבר בעצם לא משתנה. יש שיסכימו ויש שלא. שער האינטרנט ה"אילתי" עורך חשבון נפש ומגיש לכם את סיכום השנה שחלפה מ- א'''' ועד ת''''.

א
אילת: הייתה ועודנה עיר התיירות המובילה בישראל. אחרי שהאינתיפאדה הבריחה מפה את התיירות משבדיה, גרמניה ושאר מדינות אירופה, היו אלה הפעם המחירים המופקעים שהבריחו מאילת את התיירות הצרפתית שנחתה עלינו בשנה החולפת. אמרנו כלום לא השתנה ובדיוק לכך התכוונו. הפוליטיקאים בעיר הצליחו להפתיע אותנו בעליית המדרגה של העסקנות הלא ממש ציבורית שאפיינה אותם בשנה האחרונה, הארנונה עלתה, חוק איזור הסחר החופשי בסופו של דבר לא נפגע, הרכבת לא הגיעה לאילת (למרות שדובר בה רבות גם השנה), שדה התעופה לא זז ממקומו וכנראה שגם לא יזוז בשנים הקרובות, העיר לא נהייתה נקייה יותר, נהגי המוניות לא הפכו אדיבים יותר ובתי המלון לא זולים יותר. אילת הוכיחה השנה, אם אפשר לסכם זאת כך, שהיא חיה ונושמת מכוח האנרציה ולא מעצם היותה עיר שטוב יותר לבקר או לחיות בה. אולי אפילו להיפך.

אילתי: שער האינטרנט האילתי חוגג בקרוב שמונה שנות קיום. האתר חי ובועט. נראה כי דווקא בשנה האחרונה זכה לתהילה בדמותם של מאות גולשים מסורים, שכל יום בחייהם מתחיל ומסתיים בלפחות ביקור אחד באתר. הפורומים תוססים יותר מאי פעם (ויש שיגידו יותר ממה שצריך).
אולי הפריחה המחודשת של האתר היא זו שזימנה ביקורים לא רצויים ובהחלט לא צפויים של האקרים ממדינות ערב, שהצליחו פעם אחר פעם לשבש את פעילותו התקינה של האתר. הגולשים הנאמנים הביטו בדאגה במתרחש וקיוו, בדיוק כמונו, שנעבור את הסיוט הזה בשלום. אז החלפנו שרתים (ע"ע "שרתים"), רעננו את רשימת החברים, הוספנו קצת צבע, החזרנו לחיים את ה"מגאזין" וזכינו, במסגרת התחייה המחודשת של האתר גם לשתי גירסאות של "גריזלדה". נוכל לסכם את הפרק הזה (ולא בצניעות!) בקביעה המתבקשת: שער האינטרנט האילתי הוא האתר הותיק ביותר בעיר, הגדול ביותר בעיר ויש לו את מספר החשיפות הגדול בקרב גולשי האינטרנט באילת. עכשיו נקווה שבשנה הבאה עלינו לטובה נוכל לתרגם את הנתונים הללו להכנסות שיאפשרו את המשך תפעולו. אין ספק שנצליח.

ארקיע: חברת התעופה שהתפתחה בקו תל-אביב אילת הפכה למפלצת ואפשר בהחלט להגדיר את מה שקרה לה כ"הגולם קם על יוצרו". הפרסומים המתחכמים, המטוסים החדשים והקווים ליעדים שמעבר לים רק מנציחים את הריחוק של "ארקיע" מהקהילה האילתית. האילתים בשביל "ארקיע", כך לפחות זה נראה, הם עוד כמה לקוחות מאחד היעדים הזניחים של החברה, שבעליה עסוקים בכיבוש "אלעל".
מחירי הטיסות גבוהים מאי פעם. כבר אין קפה בטיסות וגם לא קוקה קולה, השאלה "מתוק או מלוח" כבר לא רלוונטית (שכן במקרה הטוב יגישו לכם חטיף מלוח ולא טעים ומקרה הטוב יותר מאפה שעלול לשבור לכם את השיניים מבית היוצר של "ארקפה"). אין להם הרבה טיסות מוזלות להציע, בטח לא בימים שרובנו מבקשים להנות מהם.
האילתים כבר מכירים את השיטה: אם אתם רוצים כרטיס מוזל – פנו אל אחד המפעלים או בתי המלון ורכשו אותו שם. ארקיע הפכה מחברה של אילתים למפלצת שמטיבה רק עם מוסדות ובתי מלון ואל תאמינו לפרסומות שאומרות אחרת.

איתן סלימי: מפיק העל שצמח מאילת ונאלץ לעזוב אותה הוא בהחלט דוגמא קלאסית לעיר אוכלת יושביה. קל לאילתי להצליח באילת אם הוא לא מתגורר בה. איתן סלימי שהמציא את הרייבים הגדולים והפך את חוות היען לאתר המסיבות הנודע ביותר בארץ העתיק בשנתיים האחרונות חלק מפעילותו לניצנים. (מסיבה עם טייסטו ב- 4.10) אבל הפקות כמו "העיר האדומה" של מותג הסלולר ESC מחזירים אותו לאילת לפחות פעם בשנה, כדי להזכיר לנו שעם קצת רצון והרבה כסף אפשר להביא לאילת חבר''''ה צעירים והרבה מהם. הוא לא האיש הכי נחמד בעולם והרבה מאוד אנשים לא כל כך אוהבים לעבוד איתו ואם נוותר רגע על נימוסין, הרבה מאוד אפילו ממש לא סובלים אותו, אבל לקראת השנה הקרובה נותר לנו לקוות, למרות הכל, שאיתן סלימי לא ירים ידיים וימשיך לקיים אירועים באילת, ואם זה לא מוגזם נבקש שיקומו לנו פה סלימים נוספים.

אלי דפס: עד לפני חודש ימים אף אחד לא ידע מי הוא. גם עכשיו כנראה חלק גדול מהגולשים שקוראים את הסיכום הזה לא ממש יודעים מאיפה, אם בכלל מוכר להם השם הזה, אבל נראה שתוך זמן קצר יהפוך החתיך התורן מבידור "ישרוטל" ללהיט חם בשוק הבידור הישראלי. כרגע הוא מתהדר בתואר ה"בן זוג של הדס מורנו" והניסיון היחיד ששווה להגיד עליו כמה מילים מסתכם בהשתתפותו בגירסת "ישרוטל" למחזמר "אלאדין". תזכרו טוב מה שאנחנו אומרים לכם – גם אקי אבני עזב את אילת לאחר קריירה קצרה כמנהל בידור במלון "לגונה", תראו לאן הוא הגיע...

ב
בן לניאדו: הגיע לאילת ועבד כמלצר במסעדה "בראסרי" במלון "המלך שלמה", משם הצטרף אל נבחרת הברמנים של מועדון ה"פלטיניום", התוודע אל ליין מסיבות "פרידום" ומצא את עצמו תוך זמן קצר כחלק מהקהילה ההומואית של אילת. בן לניאדו דפק יציאה מהארון "אינסטנט", אחרי ניסיון לא מוצלח במיוחד לצלם אותו לשער מגאזין "אירועי הגאווה" הוא לא הרים ידיים ובשישי הקרוב, על בימת ה"דום" בתל אביב הוא יתמודד על תואר "הגבר של ישראל", תחרות שמארגן עיתון "הזמן הוורוד". בהצלחה!

ביג: המרכז המסחרי החדש שאיים להרוס את קניון מול הים, כיכב בכותרות והיה נתון תקופה ארוכה לצווי סגירה והריסה ונראה היה כאילו הבלתי יאומן יקרה והמקום יהרס. כצפוי, הכסף עשה את שלו (טוב, נגיד שהיו עוד כמה סיבות) והמרכז קיים. סיילים מטורפים לא בדיוק מוצאים שם וגם לא משהו אחר שלא תוכלו למצוא בקניון מול הים. הדבר הכי טוב ב"ביג" הוא החנייה המרווחת והעובדה, שלהבדיל מקניון מול הים, אפשר להסתובב בו ולהנות קצת מנופי הרי אדום. שום דבר מעבר לכך. ונראה ששום שינוי דראסטי לא יקרה שם גם בשנה הקרובה. הלוואי ואנחנו טועים.

ג
גאווה: ארבע שנים חלפו מאז התקיים באילת לראשונה פסטיבל "אילת בגאווה", היתה זו שנה של אופוריה לקהילה ההומו לסבית בעיר, שלא רק התחדשה בפסטיבל ססגוני וצבעוני, אלא חנכה בעיר את סניף האגודה הארצית והציגה לכל המעוניין מגוון פעילויות ואירועים. השנים חלפו והיום מסתכמת ההוויה ההומו לסבית במסיבה שבועית אחת במועדון ה"פלטיניום" בימי שישי ובפסטיבל "אילת בגאווה" שמתקיים בעיר בכל חודש מאי. מלבד שלט, אין שום זכר לאגודת ההומואים והלסביות באילת. השנה גדל הפסטיבל וקיים את המסיבה המרכזית בחוף הדקל. די.ג''''יי עופר ניסים ודי.ג''''יי סטיבן רידנט מבלגיה הקפיצו עד אור הבוקר 2400 בליינים שבאו לחגוג גאווה ולא בכדי יש המכנים את אותה מסיבה כ"מסיבת השנה". מי אנחנו שנתווכח?

גריזלדה: לפעמים לא ברור אם יצר הרע קיים מאליו או שהוא נולד כל פעם מחדש בידי קורבנותיו. האם גריזלדה היא לא יותר מאשר נבואה שמגשימה את עצמה? ימים יגידו. אבל אחרי העונה הראשונה של גריזלדה אי שם בשנת 2003, אף אחד לא ציפה לכזה "קאמבק" מסעיר כמו זה שאנו עדים לו בשבועות האחרונים ובטח שלא ציפינו לפיצול שיביא עלינו שתי גריזלדות בעת ובעונה אחת. היא נכנסת בחנפנים, דורסת את החלשים ומנסה לעורר ויכוח עם השנונים. לפעמים היא נכשלת, בדרך כלל היא מצליחה ועצם העובדה שתמיד יש מי שיענה לה ויגרום לכל דיון בכיכובה להשתרשר לכדי עשרות הודעות, מעידה על הצלחתה. לפני למעלה משנה כתבו עליה שיר. הפעם זה כנראה יסתיים בטלנובלה.

ד
די.ג'יי דבי: ממש משומקום צצה לה די.ג''''יי דבי במלוא כובד משקלה וכשרונה כדי להראות לכולם שבעמדת הדי.ג''''יי אין מונופול לגברים. גם לא באילת. אחרי שרשמה רזידנסי בפריוויליג'''', טיילה ועבדה בניו יורק, חזרה לאילת כרזידנט ליין מסיבות "פרידום". בשנה האחרונה הספיקה די.ג''''יי דבי, ילדה טובה אילת, לזכות באליפות הדי.ג''''אים המקומית (כאשר גברה על מנוסים וותיקים ממנה בתחום) להתמנות כרזידנט ליין ה"פרידום" וליין מסיבות "רוברטה" בפלטיניום, להשתתף בתחרות הארצית של "מובידה קורונה", לחמם את די.ג''''יי עופר ניסים במסיבת הגאווה בחוף הדקל, להתארח בליין מסיבות ה"קרוז" בתל אביב ורק מי שמכיר אותה יודע שאין לה כל כוונה להיעלם. השנה הקרובה תהיה המבחן שלה. האם כמו כוכבים אילתים אחרים היא תדעך או שמא תהפוך לשם דבר בסצינה הישראלית ואולי הבינלאומית. בלי להיות אובייקטיביים (רק לנו מותר) היינו מהמרים על האופציה השנייה.

ה
העיר אילת: הפעם לא העיר בה אנו חיים אלא המקומון הוותיק שחרף השמועות על העלמותו הקרובה מהמפה נותר במקומו, חי ובועט. בשנה האחרונה התחלפו בו עורכים בשפע, היה שם אלפרד מיכאלוביץ'''' (עובר ושב), איריס ארבל (שבינתיים נחתה בקול הים האדום) ובעיר כבר מדברים על הפרישה הקרבה ובאה של ג''''קי פומס (האב הרוחני של כל מדורי הרכילות בעיר) והרכש החדש שלהם – רוחמה ביטון, חברה בקהילת האתר "אילתי" ושועל רכילות ותיק. אמנם העיתון הזה מביא איתו עיתונות מהסוג שיכול להתקיים רק בעיר כמו אילת והמודל שלו לחיקוי הוא "ערב ערב באילת", תמיד נחמד לקחת עוד עיתון ליד ולראות 300 תמונות שכולנו כבר ראינו ב"זיגזג" ו"לילה". בעידן האינטרנט והתחרות שהביא איתו "ידיעות אילת" ציפינו שהמודל לחיקוי בעיתונות המקומית יהיה רציני יותר ומקצועי יותר. בשנה החולפת זה לא קרה, נקווה שבשנה הקרובה זה יקרה.

ו
ויקו כהן: אמרו עליו כבר הכל, לטובה ולרעה, אבל הנה גם השנה אפשר להעניק לו את התואר המכובד "מלך חיי הלילה של אילת". לא הרבה אנשים הרוויחו את התואר הזה בכבוד. אפשר למנות אותם על כף יד אחת, היו את השנים של שגיא רוכמן ואיתי אורן, היו את השנים של אשכול לוי, היו השנים של רוני אטיאס ואושרי גבאי, שגי אדרעי מ"פאבליק" בהחלט הפגין נוכחות מרשימה בשנה האחרונה ואילמלא חיפפו אותו בעת ובעונה אחת גם מהפריוויליג'''' וגם מהאקסייט היה יכול בכבוד לקחת את התואר "מלך חיי הלילה של העיר", אבל בגלל הוותק, העקביות, הרצינות ובגלל שהפלטיניום למרות הכל היה ועודנו מקום הבילוי הכי חזק ויציב בעיר – מוענק השנה התואר לויקו.

ז
זיו כהן: עורך "ידיעות אילת" הגיע אלינו מראשון לציון לאחר תקופה לא קצרה בבאר שבע (משם ערך תקופה ארוכה גם את "ידיעות אילת"). זיו כהן הצליח להשתלב בעיר בצורה מדהימה, רואים אותו בכל מסיבה ובכל אירוע, אבל ניכרת העובדה שהוא בעצם לא אילתי. לפעמים זה טוב (כי זה מאפשר לנו לקבל עיתונות נטו ולא שבלונית כמו זו שמגישים לנו ערב ערב והעיר) ולפעמים זה רע (כי למשל רק מישהו שאינו אילתי יכול לא לדעת מי זו מגדה ווטס ולהגיש לנו במקום כתבות מגאזין אילתיות כל מיני כתבות סינדיקציה שאפשר לקרוא במקומונים האחרים של ידיעות תקשורת שבוע קודם) או ראיונות משמימים על "כוכבים" שלמעשה נולדו במקומונים האילתים האחרים ושבשום עיתון רציני אחר לא היו זוכים ליותר מאייטם במדור הרכילות. אבל מי אנחנו שנתווכח. מי שמרוצה מהעשייה העיתונאית של כהן ב"ידיעות אילת" ורוצה לטעום עוד, ומי שלא מרוצה ורוצה לקבל מזיו כהן משהו אחר, מוזמן לצפות בטלנובלה היומית של ערוץ 10 – "פיקאפ", שזיו כהן נמנה על צוות הכותבים בה. גם לזיו כהן ולמעשה לכל צוות "ידיעות אילת" אנחנו מאחלים בשנה הקרובה הרבה ג''''וי והפינס.

ח
חופים: מילות השיר "חופים הם לפעמים געגועים לפעם" כאילו נכתבו על אילת. הוותיקים בעיר זוכרים את הכפר של רפי נלסון, את חוף פיפסון ואת החוף הפיראטי וההזוי של ג''''קסון (היה עוד ג''''קסון לפני ידידיה מחוף הדקל). האילתים הפחות ותיקים זוכרים את חוף שגיא (של מרקמן) ואת חוף המגדלור. החופים באילת, מאז שאלה שהזכרנו פה חדלו לפעול, הפכו להיות אתרי תיירות ונראה היה כאילו לאילתים אין למעשה חוף משלהם. אף אחד לא היה מעלה בדעתו לקפוץ לביקור בחוף של נפטון לפני עשר שנים, חוף ציון וחוף רוז''''ה גם הם לא נחשבו אטרקטיביים במיוחד מעולם. ואז קמו להם שגיא רוכמן ואיתי אורן, לקחו את החוף של נפטון ופתחו את ה"גרין ביץ''''" המיתולוגי, ומשפחת להב לקחה תחת ידיה את חוף רוז''''ה והקימה את מה שכולכם מכירים כ"חוף פפאיה", רפי הוכמן ושותפים הגיעו להסדרים עם הנמל ופתחו את חוף הדקל המהמם ואז מה קרה? אילת הוכיחה שוב שהיא עיר אוכלת יושביה. צרות עין של התושבים, התנהגות מחרידה של ההנהגה המקומית (הנוכחית כמו גם הקודמת) הצליחו לייאש חלק מהיזמים שמצאו ומוצאים עצמם מנהלים דיונים בבית משפט יותר שעות מאשר הם מנהלים את החופים. חלק הרימו ידיים וחלק מחזיקים בחופים בשיניים. כך קרה שבשנה האחרונה ה"גרין ביץ''''" שהפך לשם דבר החליף בעלים ונהיה לנו פתאום "ניקי ביץ''''" שהשפה הצרפתית שולטת בו. זה אולי הזמן לקוות שבשנה הבאה עלינו לטובה – נפרגן לחופים המקומיים ולאלה שמפעילים אותם, כדי שבעוד מספר שנים לא נשאל את עצמנו איך זה שכל החופים בעיר שייכים רק לבתי המלון ולצרפתים.

ט
טיילת: מה לא נאמר ומה לא הובטח לנו. הבטיחו שיחפפו את הבאסטות והנה יש לנו באסטות נוספות לאורך הטיילת. גועל נפש, לכלוך, שחיתות, עבריינות, סכנת נפשות ומיליון צווים של בית משפט לא הצליחו להזיז מהמקום את הנגע הרע. אז מסתבר שבשביל לנקות את הטיילת מהבאסטות אין צורך בהחלפת ראש עיר (ראינו שגם זה לא עוזר) ואין צורך להמשיך ולכתוב על זה ולהתבכיין. מי שרוצה לגור בעיר עם טיילת מסודרת ונקייה – שיעבור לתל אביב, לנתניה או לחיפה. ויפה שעה אחת קודם.

י
ישראייר: חברת התעופה שנוסדה לפני מספר שנים היתה התקווה האולי אחרונה של תושבי אילת מול הענקית "ארקיע" שמצפצפת על כולנו כבר שנים ארוכות. פתאום היו הבדלים במחירי הטיסות ומבצעים מיוחדים לאילתים. השנה האחרונה היתה זו שבמהלכה שתי החברות עשו יד אחת, כך לפחות זה נראה, כדי לצפצף על כולנו. המחירים כמעט זהים ושתי החברות אימצו כללים נוקשים שבכללם – מי שלא מגיע לטיסה מאבד את הכרטיס, אין אפשרות לשריין מקומות כמו פעם (החלטה נכונה של שתי החברות, אבל בכל זאת מעצבנת). בישראייר, החברה שסיפקה לתקשורת די הרבה כותרות (מטוס של ישראייר כמעט גרם להתנגשות על מסלול המראה בניו יורק) צימצמה את הבדיחות שהשמיעו הדיילים (ושחזרו על עצמן כמו הג''''ינגל של שיגורית במרכז סולל בונה בזמנו) אבל להבדיל מהמתחרה "ארקיע", עוד אפשר לקבל קפה בטיסות שלהם. מה נאחל לעצמנו בשנה הקרובה? שישראייר תלך עם תושבי העיר (ולא עם ארקיע) תוזיל את מחירי הטיסה, תוסיף טיסות בקו אילת – ש"ד ועל הדרך תרכוש מטוסים שנראים טוב יותר (ומתוחזקים טוב יותר) מאלה שבשימוש כרגע. אם רק חלק מהמשאלות האלה יתגשמו בשנה הקרובה הרי שיצאנו נשכרים.

יוספטל: בית החולים "יוספטל" העמיד את כל שירותי בריאות כללית על הרגליים כאשר הודיעו קודקודיו על סגירת מרפאות וצמצום שירותים, השבתת בית החולים בשל גירעונות והעדר יכולת להעניק את השירותים המתבקשים בשל מצב כספי רעוע. כל העיר נרתמה, ראש העיר אירגן הפגנה, ועדת הכספים של הכנסת התכנסה וכפי שזה נראה כרגע, בשנה הקרובה יהיה לנו איפה להתאשפז במקרה הצורך. אבל כמה מוזר שבכל פעם שבית החולים "יוספטל" עולה לכותרות, אנחנו נזכרים בבדיחה על האיש שמת והגיע לשמים, בעודו עומד מול מלאך הקבלה בכניסה לגן עדן ולגיהנום, מסתבר שהמת שהגיע כלל לא מופיע ברשימת ההגעות של אותו יום. "מה שמך שוב?" שואל אותו המלאך ובודק במחשב שוב ושוב והמידע היחיד שקיים אודות האיש, אינו אלא תאריך פטירה עתידי. "מאיפה אתה?" שואל אותו המלאך והמת משיב "אני מאילת, ישראל". "אההה..... " מחייך המלאך ומוסיף: "יוספטל כל הזמן שולחים אלינו אנשים לפני הזמן". לקראת השנה החדשה בואו נצחק מהבדיחה, אבל יום אחרי – כדאי שנבכה.

ישרוטל: רשת מלונות "ישרוטל" ובעליה דיויד לואיס חגגו בשנה האחרונה 20 שנות פעילות באילת. ליתר דיוק 20 שנה מאז הוקם מלון "המלך שלמה" שקבע סטנדרטים חדשים והיווה פלטפורמה לענף התיירות שכולנו מכירים בשנים האחרונות. "ישרוטל" מעסיקה מאות רבות של עובדים ומספקת פרנסה לאלפי משפחות באילת כבר שנים ארוכות, אבל במידה מסויימת יש לה יד בהיצע התרבותי שבראשו אירועי "אנאפאזה" שמותירים את כולנו פעורי פה שנה אחר שנה. רשת המלונות הוותיקה תורמת משאבים רבים למארגני אירועים ופסטיבלים שונים המתקיימים באילת, מאמצת משפחות במצוקה ומגבירה משנה לשנה את מעורבותה בקהילה המקומית. מגיעה לרשת הזו שנה טובה, שנה של תיירות וצמיחה. שהרי כולנו כבר יודעים שכאשר טוב לישרוטל, טוב לכולנו.

כ
כלבים משוטטים: בחופים, במרכז העיר ובשכונות המגורים מסתובבים מאות כלבים משוטטים. מישהו פעם אמר ש"אילת אוהבת חיות" אבל המצב בעיר מוכיח אחרת. בתל אביב, למשל, נדיר לראות כלב משוטט ברחובות. גם כלבים שמטיילים עם בעליהם לא מסתובבים חופשי, אלא עם רצועה. בתל אביב אף בעלים של כלב לא מסוגל לדמיין את עצמו מאפשר לכלבו לעשות את צרכיו מבלי שהוא עצמו ינקה אחריו. כמו שזה נראה כרגע הדבר היחיד שעשתה העיריה בעניין היא הצבת שלטים בכל העיר עם בקשה עמומה מבעלי הכלבים לאסוף את צרכיהם. מי שראה אילתי אוסף את הצרכים של כלבו – שיקום! ומי שראה פקח נותן לו דו"ח בשל כך – הוא שקרן. נקווה שהשנה הקרובה תהיה נקייה יותר ומסריחה פחות.

ל
לימור להב: היא הרימה את חיי הלילה למקום בו הם לא היו עד שפתחה, עם שותפיה את מועדון ה"סקופ" באיזור התעשייה והייתה שותפה פעילה בניהול החוף המשפחתי "פפאיה". בין לבין היא השלימה לימודי משפטים, עשתה את הסטאג'''' ופתחה משרד גדול ומצליח בסיטי סנטר. עכשיו מדורי הרכילות רומזים לנו שחוץ מקריירה מצליחה יש לה גם אהבה חדשה וכל אלה גם יחד גרמו לה להעלם לחלוטין מסצינת חיי הלילה של אילת ולדפוק נפקדות אפילו מהסייסטה השבועית בקפה נטו במול הים. משרד חדש, אהבה חדשה..... שתי סיבות טובות וחשובות שרק בגללן ובגלל שאנחנו חולים עליה לא נכעס אם גם בשנה הקרובה לא נראה אותה עם וודקה רד בול ביד חוגגת כאילו אין מחר.

מ
מע"מ: השנה האחרונה העמידה במבחן את חוק איזור הסחר החופשי ואת עתידה של העיר אילת. היו לנו הפגנות, למרות מחלוקות קשות, צבענו את העיר בשחור, האיום הוסר וכנראה שגם לא יעלה על הפרק בשנה הקרובה. מי שהביא את הרעיון הזה, בנימין נתניהו, קיבל את עונשו מחבריו למרכז הליכוד. איך אומרים היהודים: צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים. בואו נגיד שבשנה הקרובה – ביטול חוק איזור הסחר החופשי יכול להיות רלוונטי כמו ביבי נתניהו עצמו. אם אנחנו האילתים נדע לכבד את החוק הזה. זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

מאיר יצחק-הלוי: מי שחשב שגבי קדוש היה אלוף המניפולציות הפוליטיות קיבל הפעם לוליין מניפולציות לא פחות מוכשר. ראש העיר, מאיר יצחק הלוי, הוכיח נאמנות מרשימה למקורביו והצליח לסובב את חברי המועצה ולפעול בניגוד להנחיות משרד הפנים, תוך שהוא מכנס ישיבות מועצה כשבא לו ובעיקר לא מכנס אותן כשלא בא לו, מבטל החלטות שהתקבלו בישיבות קודמות ועושה כל שביכולתו כדי למנוע הדחת מקורבים. לפעמים נראה שיצחק הלוי מספר לנו יותר על מה שגבי קדוש עשה מאשר על מה שהוא עושה בעצמו, אבל עברו בקושי שנתיים אז..... נחכה עוד קצת.
איפה טובת העיר בעניין? לכו תדעו, אולי בשנה החדשה נצליח להבין.

מרכז התיירות: המקום שידע בעיקר מורדות ומעט מאוד עליות התברך ביופי של מקומות חדשים אבל הג''''יפא חוגגת והקהל לא. רק מי שביקר בשבוע האחרון במרכז התיירות יכול להבין את גודל האבסורד. המקום שעד לפני שנתיים וחצי הוביל את סצינת חיי הלילה של אילת נראה חיוור מול בית הקברות המקומי (שלצערנו די תסס בלילות האחרונים). מי אשם? כולם, בעלי העסקים שם, ועד מרכז התיירות ובעיקר העיריה. בואו נהיה ממוקדים יותר? הפעם לא רק ראש העיריה אלא גם ובעיקר חברי המועצה, נהיה ממוקדים יותר? בשביל מה שמנו שם את יניב רגב? בשביל שבחור צעיר יפעל לקידום אינטרסים של צעירי העיר, או כדי להזיז חוטים במועצה הדתית???

מול הים: הקניון הרווחי ביותר בישראל עולה לכותרות בכל פעם שצצה עיסקת מכירה למניותיו, כולנו קוראים על המיליונים, שומעים את בכיים של שוכרי החנויות במול ורואים איך כסף (הרבה מאוד כסף) יכול לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו ועם מי שבא לו ואף אחד לא ממש פוצה פה. נקווה שבשנה הקרובה יקיים הקניון את התחייבותו לטפח את אתר "אום רשרש". כי מאז שדב סופר ז"ל הלך לעולמו, אין מי שיציק בעניין.

נ
נוער: בשבוע האחרון נוכחנו שוב ש"הנוער של היום זה לא הנוער של הלילה". כאשר אמרו לנו במרוצת השנים שלנוער באילת אין מקומות בילוי, אף אחד לא באמת חשב, שכמה נערים מטורללים יקחו את עצמם לבילוי מסוג אחר וישחיתו את בית העלמין תוך שהם מותירים את תושבי העיר והמדינה המומים מהיקף ההרס שהשאירו אחריהם. הנערים אף נהגו לתעד בצילומים את מעשיהם ולפרסם בלוג מלא דברי שטנה באינטרנט. עכשיו הם מעבירים את הימים בין תא המעצר ומעצר בית וכולנו מקווים שהעונש שיוטל עליהם יהא כזה שינחם, ולו במעט, את מאות הנפגעים והמזועזעים מהם. לפני שנאחל להם שנה טובה, ניקח נשימה עמוקה ונקווה שתהיה להם חתימה טובה בכיפור ומה הלאה? אין לדעת.

ס
סיני: שנים ארוכות שאילת בשביל רבים מעמך ישראל אינה אלא תחנת מעבר בדרך לסיני ואל רצועות החוף האינסופיות שלה. בסוכות שנה שעברה הייתה אילת המקלט אליו נהרו המוני ישראלים לאחר שורה של פיגועי טרור מבית מדרשו של בן לאדן ואירגון אל קעידה. הפיגועים חלפו, ההריסות ב"הילטון טאבה" פונו והזיכרון הישראלי, כמו הזיכרון הישראלי, הדחיק את האירוע והחזיר תוך מספר חודשים את עשרות אלפי הישראלים לסיני. אם לא היו התרעות קונקרטיות, ערב ראש השנה, לחטיפות בידי מחבלים בסיני, יכולנו להגיד – ובצדק שבתל אביב עדיין מסוכן יותר והטרור בישראל מכה הרבה יותר וחזק יותר מאשר בסיני. לאלה שיצאו לנופש בחצי האי וגם לאלה שלא – שנה טובה ובטוחה! חלק מאיתנו יקפצו להעביר שם את כיפור, כי למי יש כוח וזמן לפחד מעוד פיגוע.

סמים: אילת היתה ועודנה עיר שזמינות הסמים בה מעוררת חלחלה. בשבוע שעבר היינו עדים למבצע נרחב שזכה לכותרות אין קץ בעיתונות המקומית, הארצית ובאתרי אינטרנט למכביר. אחרי שהמפכ"ל אמר את דברו ושיבח את מפקד משטרת אילת, התעוררנו כולנו לאותה מציאות בדיוק (פחות שבעה סוחרי סמים, אם אתם מתעקשים לעשות איתנו חשבון). במועדונים עדיין מציעים לנו ג''''וינטים (במקרה הטוב) וסוחרי הסמים ממשיכים לפעול בעיר, אלא שהם זהירים קצת יותר. עד המבצע הבא.

ע
עופר ניסים: המגה די.ג''''יי, שניגן בסוף שנות השמונים במסיבות הגייז ב"ספירל" המיתולוגי, הפך בין לילה מדי.ג''''יי של הקהילה ההומואית בתל אביב ללב הקונצנזוס. עופר ניסים מוכיח שוב שהמוסיקה הטובה ביותר מתנגנת במסיבות הגייז. ניסים, די.ג''''יי ויוצר שממלא בתוכן את מושג "DJ " ומבהיר את ההבדל המהותי בין DJ ובין תקליטן (אלה נותרו לנגן בלובי בבתי המלון). אחרי שלוש הופעות במועדון ה"פלטיניום", הופעה במסיבה המרכזית של אירועי הגאווה בחוף הדקל, באירועי העיר האדומה של ESC, בחוות היען ובואדי של הנסיכה, קצת אחרי תחילת השנה החדשה הוא מגיע שוב כדי להרקיד את האילתים במסגרת התחרות השנתית לבחירת "נסיך ים סוף". מבחינת מוסיקה, מתחילה לנו שנה לא רעה בכלל.

עובדים זרים: נקווה שאת השנה האחרונה לא נזכור בזכות האירועים שהתרחשו בימיה האחרונים. לפני מספר ימים רצח עובד זר את בת זוגו הישראלית והותיר את כל מי שהכיר אותם המומים. העובדים הזרים היו בכותרות במהלך כל השנה, אולם למעט מקרה הרצח האחרון, כדאי שנזכור את השנה האחרונה דווקא בזכות פסק הדין שאילץ מעסיק אילתי לשלם לעובד זר מאות אלפי שקלים בגין תקופה ארוכה של ניצול ורמיסת זכויות המוקנות גם לזרים על פי חוק. בואו וניקח את הדברים בפרופורציות ונחשוב על אותם עובדים זרים שנמצאים איתנו בעיר, עושים את ה"עבודה השחורה" בבתי המלון ובמסעדות בכל העיר, בואו נודה שעובדים זרים, באילת, זה לא רק נערות ליווי במכוני עיסוי. בואו ננסה להבין גם אותם ולכבד אותם ולאחל להם שיהיו פחות נרדפים, פחות מנוצלים ופחות אומללים בשנה הבאה על כולנו לטובה.

ערב ערב באילת: בשנה האחרונה התחדש העיתון במגוון רחב של מדורים חדשים , צילומים ממסיבות ויותר, אבל באמת יותר מדי פוליטיקה. מבחינת שלושת המקומונים, אפשר בהחלט לומר שערב ערב עשה את ה"מהפך" הגדול ביותר, גם אם את ההשראה והרעיונות לחלק מהמדורים החדשים הם קיבלו מ"ידיעות אילת" והעבירו, בלי רצון, לעיתון "העיר אילת".

פ
פנטהאוז, פריוויליג'''', פלטיניום, פאבליק ופארטי אינפו: הכל מתחיל ב- פ'''' וחלק גם נגמר שם. אלו השמות שעשו את שנת הבילויים האחרונה וספק רב אם חלק מהם ישרדו את שנת הבילויים הבאה עלינו לטובה. מי רוצה להמר?

פרסום: לפירסום באתר, חייגו עכשיו לטל. 077-5240048 או למנהלת השיווק החדשה, דניאל, במייל: [email protected] . איזה כיף שמותר לנו לפרסם את עצמנו מתי שבא לנו ואיך שבא לנו? תתפוצצו!

צ
צונאמי: אסון טבע במזרח הרחוק וגם כאן אצלנו באתר. כולנו ישבנו מול צילומי הזוועה וההרס ושאלנו את עצמנו, איך אפשר להתמודד עם אסון כזה כאשר אין בעצם את מי להאשים. בסוף האשימו את האמריקאים שכאילו ידעו על האסון הקרב אבל לא התקשרו להודיע. פחות משנה אחרי, ראינו שהאמריקאים לא מסוגלים להתמודד עם האסונות של עצמם (ע"ע קטרינה) אז למה בעצם אנחנו מצפים מהם? איזה מדינה בעולם היתה מצליחה להתמודד עם אסונות טבע כמו שלנו: החמאס מצד אחד, חיזבאללה מצד שני והנהגים בכבישים שבאמצע?

צרפתים: אם גם הצרפתים עשו אחורה פנה וויתרו על חופשה באילת לטובת תל אביב ונתניה, כנראה שאנחנו יותר מגעילים ויותר יקרים אפילו ממה שאנחנו חושבים. בשנה הקרובה נוכל רק לקוות שההולנדים, אנגלים והסקנדינבים לא יקבלו החלטה דומה.


ק
קטיושות: מי אמר שלא מדברים על אילת בטלוויזיה? הנה קטיושה אחת שהתעופפה אלינו מעקבה השכנה (ואפילו לא טרחה להתפוצץ) שיתקה את איזור המלונות לכמה שעות והעניקה לנו כמה דקות של תהילה בחדשות. בסוף הסתבר שבכלל לא התכוונו לשגר אותה לכיוון אילת. כאילו דא? עם איזה מחבלים יש לנו פה עסק, אהה? אפילו קטיושה אנחנו לא שווים? נעלבנו!

קול הים האדום: מועדון חברים מקומי שמזכיר לנו את רדיו בית הספר. תחנת רדיו איזורית שכנראה לא השכילה להבין שבאילת חיים יותר מ- 5000 תושבים ויש בה יותר מבית ספר תיכון אחד. הרמז היחיד לרדיו רציני מגיע אלינו בדמותה של תוכניתו הרדודה של דידי הררי, אבל עברית, לפחות, הוא יודע לדבר. לשי ודרור, איריס קול, ורדה רזיאל ז''''קונט, נתן זהבי ותותחי רדיו אחרים, גם בשנה הקרובה נמשיך להאזין דרך הממירים של YES וכשהמוניות יעבירו מגלגל"צ בחזרה לקול הים האדום, נדע שמישהו פה הבין את הרמז ועשה מעשה.

ר
רכבת: בואו נקצר פה ונגיד בקול רם, אנחנו באילת ואין לנו רכבת, וגם בשנה הקרובה לא תהיה לנו רכבת, וככל הנראה גם בשנה שאחריה לא תהיה לנו רכבת, ואם היינו מפנימים את העובדה הפשוטה הזו לפני עשרים שנה, לא היינו לוקחים ברצינות כל שר תחבורה שמקשקש לנו על חזון שהתוקף שלו יפוג עוד לפני התוקף של החלב במקרר שלכם. אין רכבת וזהו.


ש
שרתים: דיברנו על זה ב- א' נדבר על זה שוב עכשיו. שרתים. אחרי אין ספור פריצות של האקרים מוכשרים יותר ומוכשרים פחות ולאחר שבע שנים בחו"ל, עשה האתר שלנו "עליה" ונחת בחוות השרתים של "נטוויז''''ן" בחיפה. 2 דיסקים קשיחים בנפח 146 ג''''יגה כל אחד, זיכרון פנימי של 1 ג''''יגה בייט, מערכת חלונות 2003, שרתי דואר מתוחכמים ובעיקר חומת אש של צ''''ק פוינט אמורים לספק את ההגנה מצד אחד ואת המהירות מצד שני. בשנה הקרובה נצפה לכמה שפחות נפילות, דואר זבל ופריצות כי הוצאנו יותר מדי כסף כדי שהמהלכים שנקטנו לא יצדיקו את עצמם. אמן.

שגי אדרעי: מסתבר שהשינוי משחר לשגי היה הרבה יותר משינוי שם ותדמית. הבחור שבני גילו זוכרים אותו כאלוף בגלישת רוח, נסע לאמסטרדם, חזר לאילת ותפס מקום של כבוד ברשימת מובילי הסצינה. חברת היחצנו"ת שהקים (פאבליק) הביאה איתה חדשנות ויחס שהבליינים בעיר לא מכירים. מימי חמישי ושני בפלטיניום הוא עבר לאקסייט והחזיק שם ליין מצליח, במקביל פתח ליין נוסף ב"פריוויליג''''", אבל באילת, כמו באילת, נתנו לו רד בול בשני המקומות הללו, ורגע לפני יולי אוגוסט אמרו לעצמם החכמלוגים למה שלא נשמור לעצמנו את כל הקופה וחיפפו אותו. את השנה הנוכחית הוא סוגר כיחצ"ן האירועים בחוף קלאב מד ואת השנה הקרובה הוא פותח בהפקה ב"פנטהאוז".
הדבקות במטרה, המקצועיות והנחמדות (מאיפה כל הנחמדות הזו???) נזקפו לזכותו ולא לזכות המקומות בהם קיים מסיבות וכך הקהל נוהר אחריו ומותיר את המקומות שהפסיקו לעבוד איתו עם תמצית לא ממצה של בליינים. אין ספק שאם הוא יתמיד (וכנראה שהוא יתמיד) השנה הקרובה תהיה, מתחילתה ועד סופה, השנה שלו ואנחנו נהיה שם כדי להמשיך ולפרגן לו.

שלמה ארצי ושלום חנוך: זה היה האיחוד של השנה בקנה מידה ארצי וגזילת השנה בקנה מידה מקומי. למעלה מ- 200 ₪ לכרטיס כניסה להופעה של שני חטייארים שבמרכז הארץ גובים 130-170 ₪ לכרטיס (גם יקר, אבל כולל מע"מ). עד שכבר מביאים מופע כמו שצריך לאילת, מרוששים את הצמאים לבידור ותרבות בעיר. מי שקנה כרטיס – מטומטם. אין הגדרה אחרת.

שירות: אם ערוץ 23 חוזר על המנטרה "איכות זו לא מילה גסה" נראה שהאילתים צריכים לסגל לעצמם (ודחוף) שהמילים "שירות טוב", "שירות אדיב" אף הן לא גסות כי מילא להפקיע מחירים, אבל גם לעשות את זה בחוסר נימוס? הרצחת וגם ירשת? אם נוריד את המחירים (מים מינרלים בחופים, אבל גם את הארנונה), נשפר את השירות (נהגי המוניות למשל, הקבטי"ים במול הים, המלצרים בבתי הקפה והפקחים של עיריית אילת), ננקה את העיר (לא רק באיזור בתי המלון). אולי. רק אולי יהיה גם לנו באמת כייף לגור פה. אולי.

שנה טובה: מתבקש לא? בשנים האחרונות זה מגיע בעיקר בהודעות טקסט מעצבנות והסלולרים של כולנו לא מפסיקים לצפצף. המלצה לסטארטאפ לשנה הבאה: פלאפונים ששולחים הודעות SMS אוטומטיות בחגים לכל מי שנמצא בספר הטלפונים וגם "מענה אוטומטי" שמחזיר ברכה לשולחים. אם התקשורת בין אדם לחברו הפכה ממילא לדיגיטלית – שזה יהיה עד הסוף. כי בואו נודה שלאף אחד מאיתנו אין סבלנות לאחל ל- 300 איש שנה טובה ולקבל מ- 300 איש את אותה ברכה בדיוק. על אחת כמה וכמה כשכל זה קורה ביום אחד. למישהו יש לעזאזל איזה בול וברכה עם נצנצים וציור של שופר?


ת
תום אבני: ילד הפלא מאילת התגייס השנה לצה"ל וגם שם שומר על מניירות של כוכב ועד לרגע זה אי אפשר לדעת אם אכן מצאו לו את בת הזוג האידיאלית לדואט. הדס מורנו, שהיתה צמודה אליו מאז חנוכה ועד פסח הלכה על אילתי אחר (ע"ע אלי דפס) ואם בודקים מה הבחור באמת עושה בימים אלה (חוץ מצבא) מסתבר שהוא מככב במדורי הרכילות יותר מאשר על הבמה. העיקר שכולם יודעים שהוא מאילת. 

תגובות: זה משהו שאתם יכולים ומוזמנים להוסיף עכשיו....