ברנז’ה: זה היה סוף השבוע שהיה בעתונות המקומית

ג'ו קוט נגד "ערב ערב באילת", איך זה שכתבותיה של ריקי ווהבה "נעלמו", דקס מהרהר בעיתון "העיר אילת", יש מי שנותן משמעות חדשה למשפט "יהללוך זרים ולא פיך" וגם - איזה מקומון שיחק אותה עם שער אטרקטיבי ובאיזה מהם פשוט שלפו "עוד שער" מהמותן. זה היה סוף השבוע בעיתונות המקומית. לא מומלץ לנעלבים.

ג'ו קוט נגד "ערב ערב באילת"
השמועה הכי "רותחת" בעיר מספרת על תביעה שהגיש ג'ו קוט נגד המקומון "ערב ערב באילת" לאחר שזה האחרון פירסם כתבה ממנה משתמע כאילו ג'ו קוט הורשע בהוצאת דיבה. מקורבים לקוט מספרים שסכום התביעה עומד על סך מיליון ₪.
העיתון ("ערב ערב באילת") אמנם פירסם שבוע לאחר מכן הבהרה (וגם בגיליון השבוע), על פיה קוט לא הורשע אלא חוייב בתביעת דיבה שהוגשה נגדו ונגד העיתון "ידיעות אחרונות", אבל (ערב ערב) שכח לציין באותה הבהרה שלמעשה, אותה ידיעה, נשוא התביעה שהוגשה - פורסמה בעבר גם ב"ערב ערב באילת".
למרבה האירוניה, דווקא את "ערב ערב באילת" ממנכ"ל בחור מוכשר שאף מחזיק בתואר "עורך דין", ומכיוון שכך, לפחות בברנז'ה, ציפו ממנו לעמוד על הדקויות המתבקשות טרם שימוש במילה "הורשע" שלא לצורך. אבל חוץ מאירוניה, עולה שאלה נוספת, שגם אם נורא נתאמץ, לא נוכל להשתחרר ממנה. האם השימוש במילה "הורשע" היה שימוש מקרי במילה לא מתאימה (בעיתון שמנכ"לו עורך דין?) או שמא השימוש במילה הזו נועד להעצים את הכתבה מעל ומעבר למידותיה הראויות. שאלה זו תתברר, כמו שזה נראה כרגע, בבית המשפט.
לאלה מכם שלא מבינים בדקויות ובקיאים במינוחים משפטיים, נסביר שהרשעה היא פעולה שמסכמת הליך פלילי ואילו במקרה של ג'ו קוט, מדובר היה בתביעה אזרחית ולא בהליך פלילי. כך שג'ו קוט לא "הורשע" ולא נמצא "אשם".
עם או בלי קשר, מן הראוי לציין שג'ו קוט הועסק בעבר בתפקיד בכיר ב"ערב ערב באילת" ומאז שהופסקה עבודתו בעיתון, קשה שלא להבחין בחוסר האהדה של העיתון כלפיו ולהיפך. יש גם יש מי שטוענים שהכתבה שפורסמה ב"ערב ערב באילת" לא הייתה נקייה מאינטרסים וגילוי נאות בצידה, היה מצמצם את הטעם המר שהיא הותירה.
מקורות ה"אילתי" ב"ערב ערב באילת" דיווחו שהשבוע "זכתה" ריקי והבה, כתבת המקומון, ל"שטיפה" מצד קודקודי "ערב ערב באילת" משום שהכתבה שפורסמה בעבר (נשוא תביעת הדיבה) פורמה כאמור, גם על ידה, בערב ערב באילת וזה מוביל אותנו לשאלה שתסכם את העניין הזה – מה אנחנו צריכים להבין אם בדפדוף בגיליון השבוע של "ערב ערב באילת" לא מצאנו אפילו מילה אחת שנכתבה על ידי והבה, שנחשבת לכתבת ותיקה, בכירה – כזו שבימי שגרה כתבותיה מתפרסות על פני שטחים נרחבים בעיתון? ל"ערב ערב" פתרונים.


שערים עליך אילת
גם השבוע יש לנו מה להגיד על שערי המקומונים. נתחיל עם "ידיעות אילת" שהציג שער עמוס בטקסטים ולא מהסוג שמפיל את הקורא הממוצע מהרגליים.
ב"ערב ערב באילת" הציבו בשער את ניסים קושוקרו, יו"ר עמותת העצמאים, תחת הכותרת הראויה "ניסים הלוחם בדרכים", אבל הצילום של קושוקרו מופיע בתוך קולז'' לא מוצלח של תמונה שכלל לא צולמה באילת.
כיוון שקושוקרו, להבדיל מקודמיו, מצליח להכניס תוכן לתפקיד שעד לפני מספר חודשים היה הכי לא מיוחצ"ן בעיר, והעובדה שהשבוע הגיש עתירה נגד העלאת הארנונה לצד מאבקים חשובים אחרים שהוא מוביל מטעם עמותת העצמאים – אין ספק כי לפחות הבחירה בו לשער העיתון היא מקצועית, רצינית ונכונה. אבל חבר''ה – שער אמור למכור, ציפינו לטיפ טיפה השקעה וכשזה יקרה, נסכים לשלם לכם אפילו 8 ₪ עבור העיתון.
את הקופה הגדולה לוקח (גם השבוע) עיתון "העיר אילת" עם תמונה אסתטית, חדה ואטרקטיבית של מימי טדסה, האילתית שמשתתפת בתכנית הריאליטי של ערוץ 10 – "הדוגמניות". כך שאם נעמיד את השער של "העיר אילת" באמצע, בין השערים של ערב ערב וידיעות אילת, נגלה שיק נוצץ של מגאזין שבצידו האחד עיתון חדשותי ובצידו האחר בטאון מפלגת פועלים.


הרהורים או ערעורים?
עכשיו כשאמצעי התקשורת הפסיקו לנבור בתוך מוחו של ראש הממשלה במצוי בתרדמת, מתחשק לי לנבור בתוך מוחם של עורכי המקומונים בעיר, כדי לנסות ולמצוא את האינזים שגורם להם להביא לדפוס טקסטים הזויים, שלחלק מהם, היינו עדים בסוף השבוע האחרון.
בעיתון "העיר אילת" התחדשו לא מזמן במדור "הרהורים" של אהרון (דקס) דקל. במדור הלא ברור בעליל, מפרסם העיתון, על פני עמוד שלם(!) את הרהורי השבוע של דקס ולנו לא נותר אלא לשאול את עצמנו, האם יכול להיות שאלה הם הרהוריו של אדם מוערך כדקס, איש עסקים למופת, אינטיליגנט, דמות מרתקת ומי שנחשב לאחד מעמודי התווך של ענף התיירות בעיר? אם כן, נראה כי כדאי לשנות את שם המדור ל"ערעורים". כי כבר מזמן שלא נתקלנו בכל כך הרבה טקסט עם מעט כל כך עניין.

יהללוך זרים
כולנו מכירים את המשפט "יהללוך זרים ולא פיך", אבל ב"ערב ערב באילת" החליטו ליישם זאת הלכה למעשה. על פני שליש מהמדור "מכתבים למערכת", מהללים יעל ושמעון קט (שמכנים עצמם "האזרחים הישרים הצודקים ועל פי החוק") את עורך העיתון ראובן זלץ.
קבלו ציטוטים נבחרים מ"שיר ההלל" לזלץ.
"...(אנו) מעוניינים להדגיש בפניך את מסירותו ונחישותו של מר ראובן זלץ בעבודתו הנ"ל (עורך העיתון)...מר ראובן זלץ נמצא תמיד במקום הנכון ויודע לתת יחס כבוד והרבה סבלנות לציבור הפונים מכל סוג ובאדיבות רבה".
זה לא נגמר, יש לזה המשך: "טוב שיש בעיתון ''ערב ערב'' עובד מסור כמו ראובן זלץ שמגלה הרבה מוטיבציה ואנו מאחלים שיהיו הרבה כמותו".
מי שמכיר את העבודה העיתונאית יכול לנחש שעורך העיתון (במקרה זה, ראובן זלץ) הוא שמחליט מה מתפרסם ומה לא מתפרסם (אפילו במדור מכתבים למערכת) והעובדה שהוא בחר להביא לדפוס את מכתבם של בני הזוג קט מעוררת כל מיני שאלות מביכות על מידת האהבה העצמית של זלץ את עצמו.
לנו, כבר מזמן שאין ספק – הבנאדם פשוט מאוהב בעצמו. מזל שזה לא מדבק.

וקצרצרים לסיום:
בטח שמתם לב שב"ידיעות אילת", למרות שכבר ביקשנו, לא ממהרים להחזיר את התשחץ.
מתרוצצת שמועה בעיר על פיה ללורנס גרין מה"פנטהאוז" הוצע טור אישי בעיתון "העיר אילת" ושגם אל עו"ד לימור להב הועברה פנייה דומה.
לידיעת אדווה אנגל – דניאל גולדברג מאחורייך. "לא רק בלונדינית" מה"אילתי", דניאל גולדברג, החלה לפרסם השבוע סוג של הגיגים גם ב"ערב ערב באילת".
הכתבה ב"ידיעות אילת" על הגרעון שהותיר אחריו פסטיבל הג''אז הייתה במקומה וחרף הנתונים שמופיעים בכתבה, מתגובתה של העירייה נותר רושם שהיא "מתחמקת" ובהחלט לא מרגיעה.
לידיעת גיא מרקמן, אם אתה מחפש את עובדי "קול הים האדום" – תמצא אותם ב"קפה של צור" השכן.