סיבוב בעיר 2.10

חמוץ מתוק ראובן זלץ, עורך המקומון השכן, מסתובב בשוק העירוני ומאלתר תמונות למדור 'מותק' וזאת מאז שסער צברי, המותק האולטימטיבי אמר לבוסים שלו במקומון השכן 'שלום וכל טוב', ארז את עצמו ואת בת זוגו ועבר לגור בצפון. הדודה של המדור בברזיל בטח הייתה מפרגנת ואומרת, כהרגלה, שכל אחד צריך להיזכר לפעמים מאיפה הוא בא, שהרי כולנו יודעים שכל עבודה מכבדת את בעליה. נסיעת האורן בעוד חודש וחצי בערך, יארזו עצמם: איתי אורן מה'גרין ביץ'' ובת זוגו אילנה, לתקופה של חצי שנה בערך לצורך טיול מסביב לעולם וזה קורה, מסתבר, הרבה לפני החתונה שהם הבטיחו להורים ולכל החבר'ה כבר מזמן. חתונת הרוכמן ואילו שותפו, שגיא רוכמן, ישא הלילה (חמישי) לאישה, אי שם במרכז הארץ, את בת זוגו מריסה. זה יקרה רחוק מאילת (אבל לא רחוק מהלב) ולמדור (שאגב, לא הופיע ברשימת המוזמנים) לא נותר אלא לאחל המון מזל טוב לזוג המאושר. מפרגנים?! במוצאי ראש השנה חידש אריאל אריאב, בינתיים מנהל הבידור הרשתי של 'ישרוטל', מינהג ישן והזמין את כל צוותי הבידור של העיר אילת (כולל של אלה המתחרים, המשמיצים והלא ממש מפרגנים) להרמת כוסית עם צוותי הבידור של 'ישרוטל', כדי שכל אלה, ביחד עם אלה, יציגו מפגן של אחווה, פירגון ובעיקר הרבה מאוד שמייח. מלון המלך שלמה שאירח את האירוע הפתיע ביין משובח תפוחי עץ ועוגות דבש, להקת הבנות של הרשת הציגה את המופע 'עבריה' ובקיצור היה מאוד שמח. על זה הדודה מברזיל, שמגלה עודף טוב לב וסבלנות (במיוחד לראש השנה) אמרה השבוע: קצת פירגון של כולם לכולם - תמיד עושה טוב. נער ליווי ימי אם את האייטם הזה לא הייתי מקבל ממקור מוסמך ואמין, לא הייתי מאמין. אפילו מטורף כמוני, שמחזיק מעצמו מחובר לסצינת הגייז באילת, היה מופתע למשמע הסיפור הבא. מעצב שיער צפוני הגיע לחגוג את ראש השנה באילת ובמסגרת בילויי סוף השבוע מצא עצמו במסיבת 'פרידום' במועדון ה'פלטיניום' עם מעט האנשים שלא נסעו למשפחות בצפון ועוד קומץ בליינים שלא נרדמו לאחר ארוחת החג. ככל שהבוקר איים להפציע גברה חרמנותו של המעצב וכאשר הגיע אל הדירה בה התארח, חיפש במלוא המרץ את מקומון, בו ראה באותו יום בדיוק מודעה של נער ליווי לגברים. השעה הייתה ארבע וחצי לפנות בוקר והמעצב מחפש את העיתון, מחפש ומחפש ולא מוצא. פתאום הוא נזכר שבדרכו לבילוי הוא ראה למטה, ליד פח הזבל את מוסף משרדי הליווי של אחד המקומונים. הבחור לא התעצל, ירד למטה והחל נובר בפח האשפה עד שמצא את הגיליון. חרמנות מתגברת, כבר אמרנו? רגע. אם חשבתם שזה נגמר – יש לכם טעות, כי הרפתקאותיו טרם החלו. מצא הבחור את הגיליון וחייג את המודעה הראשונה בה נתקל. מעברו השני של הקו שוחח עמו בחור, שתיאר עצמו שרירי ואתלטי. השניים קבעו להיפגש על טיילת 'המלך שלמה'. ירד לו המעצב אל טיילת 'המלך שלמה' והמתין בסבלנות לנער הליווי, כאשר לפתע מתוך המרינה הופיע, בלי חולצה (על סירת פדלים). כן, זו לא טעות – נער ליווי על סירת פדלים. חשבתם שזה נגמר? לא ולא. הבחור שהופתע מהסגנון האילתי, נדהם עוד יותר כאשר נער הליווי ביקש ממנו לעלות על סירת הפדלים ולהתלוות אליו אל אחת מהיאכטות שעוגנות בלגונה. רגע..... זה עוד לא הסוף. חרמן, לא בדיוק איש ים ובעיקר אחרי הרבה מאוד ליטרים של אלכוהול ניסה הבחור לזנק את תוך הסירה אולם רמת האלכוהול גברה על רמת החרמנות ושיקול הדעת והבחור מצא עצמו פצוע ומדמם בתוך המים. אתם חושבים שבזה זה נגמר? כמעט! למרות הפציעה, הצליח הבחור לעלות אל הסירה ובשיוט פדלים אל הצד השני של הלגונה ובתוך אחת הספינות התגל'ץ לו להנאתו עם נער הליווי ועל החוויה הזו, שכללה זיון ושיט הוא שילם 240 שקלים חדשים. מי אמר שאין תמורה בעד האגרה? צביקה פיק והלימונית הגיע לאילת (כן, עוד פעם) צביקה פיק עם הילדונת הקבועה שלו וישב לו, יחד עם אחת המאפרות של 'איל מקיאג'' בבית הקפה 'כן ולא' בקניון 'מול הים'. ניגשה אליו המלצרית ושאלה את המתקאמבק הסדרתי – מה הוא רוצה להזמין. בהחלטיות משהו הזמין פיק 'לימונית'. הרימה גבה המלצרית ושאלה אם הוא מתכוון למה שקוראים בשפה האילתית 'לימונדה' והפיק השיב בחיוב. הגיעה ה'לימונית' לשולחן, פיק לגם ממנה, קרא למלצרית, שקראה לאחראית משמרת ולא הפסיק להתלונן, עד שאחראית המשמרת הציעה להגיש לו שיק פירות במקום ה'לימונית' שלא הייתה לטעמו. שתה צביקה פיק את שייק הפירות ולפני שקם ללכת, ניהל משא ומתן עם עצמו, אם כן להשאיר טיפ למלצרית או לא. מפאת הנוכחות האילתית בשולחן, הוא החליט להשאיר חמישה שקלים בלבד. המצב קשה, אתם יודעים... מדרום תבוא פרנסה אורי פריגל, אחד שמשלים עם העובדה שראש עיר הוא לא יהיה בשנים הקרובות, עדיין לא התאושש מההתרסקות הפתאומית של 'אילת פוינט' ומההתנערות של שותפיו ממנו, מצא לעצמו דרך מעניינת להשלים הכנסה. פריגל, שעוסק בתחום הפרסום וההוצאה לאור החל למכור שטחי פרסום במגזינים ובאינטרנט לפלח שוק חדש: מלונות, כפרי נופש, מסעדות ואטרקציות בחצי האי סיני. אורזים את עצמם ועוזבים חיים פיזיק, שזכה בתואר 'נסיך העיר אילת' עוד לא הספיק ליהנות מהטייטל החדש וכבר הספיק להודיע לכל מאן דבעי על כוונתו לעזוב את העיר. כשתקראו את האייטם הזה – הוא כבר לא יהיה באילת. עוד אחד שהחליט שדי, נמאס לו, הוא איתן, הברמן של מועדון ה"פלטיניום" בשנה האחרונה שנפרד מכל החברים הטובים בארוחת צהריים ב"שאולי וגיא" והחל לארוז מזוודות, כי היום (חמישי) הוא נוסע לבקר את המשפחה ומשם עולה על המטוס הראשון לאטלנטה. היה שלום. ואילו תומר וילנצי'ק, ברמן שהספיק לעשות כמה ג'ובות בעבודות יחצנו"ת מזדמנות ארז גם הוא את עצמו ונסע צפונה ומשם הוא ממשיך לחו"ל. חגג יומולדת.... ניסים מהרכב הטארנס המקומי 'ניסימיאני' חגג במוצאי שבת האחרונה יום הולדת עם 'אסטרל פרוג'קשן' במועדון ה'האנגר' באיזור התעשייה. אושפזה... נטלי בל, בת הזוג של לורנס גרין, עבדה די הרבה זמן על תצוגה של 'אוסף מעצבים', חנות הבגדים שבבעלותה. התצוגה התקיימה בחמישי האחרון במסגרת ליין 'ליבינג רום' בפלטיניום, אבל נטלי לא היתה שום, משום שבדיוק יום לפני כן היא חשה ברע, קפצה לבית החולים לבדיקה ונשארה שם הרבה יותר מאשר היא תכננה. התצוגה התקיימה (בלעדיה) בנוכחות קהל רב של מוזמנים, שהגיע להרים כוסית עם צוות ה'ליבינג רום' לקראת השנה החדשה. ומשהו לשנה החדשה בוא נודה על האמת המרה: השנה הבאה לא הולכת להיות טובה. זה ברור. היא הולכת להיות גרועה לפחות כמו קודמותיה, והבשורות הרעות ירדפו זו אחרי זו כרגיל במחוזותינו. על כן בואו נאחל לעצמנו את האיחולים הריאליים, כאלה שאפשר ויתגשמו, לקראת השנה הקרובה: כשאתה נוסע בכביש בין מצפה רמון לירושלים בלילה, שלא תדרוס בטעות את ויקי קנפו. שהנכד של שמעון פרס לא יחגוג בר מצווה. מספיק עם מסיבות עם בונו. שלא יגרשו את ערפאת בדיוק יום לפני שאתה צריך להתייצב במשרדי מס הכנסה ליד שוק מחנה יהודה בירושלים. שלא יחטפו אותך בקולומביה. שלא יחטפו אותך בצימר בצפון. שלא יחטפו אותך ברוסיה. שאם יחטפו אותך, אלו יהיו חוטפים שמאמינים שצריך להשתין על קורבנות ולא לכרות להם את האשך השמאלי. שלא תתפתה לקנות מטבח סיבית באיקיאה. שלא יזמינו אותך לפגישת מחזור לפני שסיימת את הדיאטה. אל תחנה בצוותא תל אביב, ברחוב שאול המלך, על האדום לבן [זאת לא ממש ברכה, זאת עיצה – תמיד גוררים שם] אם הזמינו אותך לפגישת מחזור לפני הדיאטה, בוא נקווה שהחברים הכי טובים שלך מקריחים ואתה עדיין לא. שלא יתחמם לך האוטו בכביש של מצפה רמון לירושלים ולא תשים לב. אם האחרון קורה לך, אז אולי כדאי שכן תדרוס את ויקי קנפו לפני כן, וזה יציל לך את המנוע כי תהיה חייב לעצור ולחכות לאמבולנס. שלא תדע כמה עולה ויאגרה עם מרשם. שלא תדע איזה טיפולים יש היום לאלצהימר. אם מספרים לך על הטיפולים לאלצהימר, בוא נקווה שאתה זה שרושם את הפרטים בחדר, ולא זה שמצייר פרחים סגולים על מרשמים שהרופא נתן לך לשחק איתם. שלא תתפוס את בן זוגך בוגד בך. שלא תיתפס, אם אתה בוגד בבן זוגך. אם אתה בוגד בבן זוגך עם שלושה או ארבעה אנשים, לא נורא אם אתה יודע כמה עולה ויאגרה, זה דווקא הגיוני. אם אתה בוגד בבן זוגך ונסעת למצפה רמון, בדרך חזרה כשאתם מעסיקים את עצמכם במין אוראלי, אני מאחל לך שלא תדרוס את ויקי קנפו. אלא אם יחד איתך, המנוע מתחמם כפי שכבר כתבנו בסעיף 9 ב. שמישהו ידרוס כבר את שרון איילון. שלא יגיסו אותך למילואים למבצע עם שם דבילי. שלא יגיסו אותך למילואים למבצע שכותרת המשנה שלו מיגור הטרור. שלא יגיסו אותך וזהו. שלא יציעו לנו עוד הסכמי שלום. מי ייתן ועל בנייני עזריאלי לא יגיד גדי סוקניק את המשפט: "אליך, יונית שם בגראונד זירו הישראלי, עם עוד תמונות קשות של מחלצים". שלא יכירו אותך ברחוב בתור – "הנה האיש שחשוד במעשים מגונים בבאר שבע, איזה קטע". שלא יטרידו אותך מינית. שאם מטרידים אותך מינית מי ייתן וזה יהיה דודי בלסר. שהבת שלך לא תגיד לך משפט כמו: "אתמול ביקר את אמא דוד שלא פגשתי אף פעם, ושניהם החזיקו אותי על הידיים וכל הזמן אמרו כמה אני דומה לו". שלא תזכה לחיות ולראות את יום ההולדת התשעים של פרס. מספיק עם הבונו הזה. שציון נאנוס לא יגיש לך מיקרופון וישאל: "מה בדיוק אתה זוכר לפני הפיצוץ?" שאיש זק"א וחסד של אמת, לא יגיד עליך את המשפט: "תדליקו את הזרקור שם, אני עדיין מחפש את הכף רגל שלו". שתכיר באופן אישי ומקיף את מירי בוהדנה, כולל מעט החלקים ששאר המדינה טרם הספיקה לראות. שמירי בוהדנה תגיד עליך את המשפט: יו, אתה ממש השפן של דורסל, ואתה לא יודע כמה עולה ויאגרה". שלא יגלו שטחינה מזיקה לבריאות [ישמור האלוהים]. ולסיום: שמירי בוהדנה תגיד לך את המשפט: "אני לא מאמינה, דרסנו את ויקי קנפו, יו, האוטו שלך התחמם, אבל הוא ניצל, מאמי, אני מקווה שהביס ששמתי לך שם למטה לא יותר מידי כואב".