תחקיר 'העיר אילת': " איפה הילד?" - הסיפור המלא!
תושבת תל אביב, אם לשבעה ילדים, בדתה סיפור על ילד שזקוק לניתוח השתלה בחו"ל. היא הסתובבה במהלך השבוע האחרון באילת וגייסה מתושבי העיר ומבעלי עסקים, תרומות בסף אלפי שקלים, תוך שהיא סוחטת את קורבנותיה גם רגשית וגם כספית. עיתון 'העיר אילת' יצא בעקבות הנוכלת וחושף את מסכת השקרים, הסתירות והמסמכים המזוייפים שהציגה החשודה במסגרת מה שנראה כמו תרגיל עוקץ.. בעקבות ממצאי התחקיר, נכנסה המשטרה לתמונה וביום רביעי האחרון היא נעצרה
בשבוע שעבר התקיים ברדיו 'קול הים האדום' אירוע התרמה לטובת ילד שזקוק לניתוח השתלת כבד בחו"ל. לצורך מבצע ההתרמה, חברה תחנת הרדיו המקומית אל עמותה בשם "שוועת עניים – ועד הצדקה למען עניי ישראל" ובסיומו הסתכמו התרומות למען הילד בלא פחות ממאה אלף שקלים.
כבר בשלב זה, יצויין כי לכאורה אין כל קשר בין אירוע ההתרמה שנערך בחסות 'קול הים האדום' לבין מעצרה של גלית גלעדי-אדרי השבוע, זאת למרות ניסיונותיה של העצורה לקשור בין הסיפור שבדתה אודות בנה שזקוק לניתוח בחו"ל לבין סיפורו של הילד שלכבודו נערך אירוע ההתרמה ברדיו.
סיפורו קורע הלב של יהודה, ילד בן 7, שזקוק להשתלת כבד הכה גלים בעיר ותושבים רבים הגיעו אל תחנת הרדיו או פנו ישירות אל העמותה, שמקום מושבה בירושלים, כדי לתרום.
לצד התושבים שנענו לקריאה, היו גם היו מי שהרימו גבה וביקשו לדעת מיהו הילד יהודה, האם הוא אילתי? מדוע ההתרמה נעשית מול עמותה מירושלים? אחד המאזינים אף פנה אל מערכת 'העיר אילת' וסיפר כי לפני חודש, כשהיה בטיול בצפון הארץ, שמע שידור דומה או זהה, עם אותן ברכות של רבנים.
מן הראוי לציין, כי ב'קול הים האדום' לא מכחישים שאין המדובר בילד אילתי ומאשרים כי ההתרמה נעשתה בשיתוף עם עמותת 'שוועת עניים' מירושלים. אולם, אומרים גורמים ב'קול הים האדום', במידה רבה של צדק, אין זה משנה אם מדובר בילד אילתי או לא. ההתרמה היא למען ילד באשר הוא ילד שזקוק לניתוח השתלת כבד בחו"ל.
מערכת העיתון ריכזה מתחילת השבוע כל פיסת מידע, בניסיון להתחקות אחר יוזמי מבצע ההתרמה ולהגיע, קרוב ככל האפשר, אל הילד יהודה או הוריו. אולם כל הניסיונות לקבל תמונה מלאה לגבי פעילותה של העמותה בירושלים, לפחות בתחילת הדרך, עלו בתוהו.
"הועד העולמי שלום" עונה טלפנית אדיבה שיושבת במשרדי העמותה בירושלים. "זה בקשר לילד יהודה" אנחנו אומרים לה, "נוכל לקבל פרטים נוספים?". והטלפנית המיומנת משיבה בזריזות ובנחישות: "כן. אתם יכולים לתרום באמצעות כרטיס אשראי או בהפקדה לחשבון העמותה בבנק הדואר".
"אם תרצו" מגלה לנו הטלפנית, "תוכלו לחתום על הוראת קבע על סך 100 שקלים בכל חודש למשך 36 חודשים ואז תקבלו גם בית מזוזה עם ברכה מהרב אבו חצירא מנהריה לאושר, בריאות ומציאת זיווג".
"חשבנו שהילד צריך את הניתוח דחוף" אנחנו אומרים, "איך תרומה שמשולמת ב- 36 תשלומים תוכל לעזור לו?" אבל הטלפנית מיד מסבירה שיש לעמותה הסדר עם חברת האשראי, לפיו התורמים מחוייבים ב- 36 תשלומים ואילו העמותה מקבלת את התשלום במזומן.
"תוכלי להעביר אלינו פרטים נוספים בפקס לגבי הילד כדי שנוכל לגבש החלטה כשכל המידע בידנו?" אנחנו שואלים והטלפנית משיבה "אני אשמח להעביר אליכם בפקס את כל הפרטים". הבטיחה וקיימה.
דקות ספורות לאחר אותה שיחה, התקבל במערכת העיתון מסמך פקס מגוף שנקרא "הוועד העולמי למען הנזקקים בארץ ישראל" ובו מידע על הילד יהודה בן ה-7 שזקוק להשתלת כבד בחו"ל. על פי המסמך, עלות הניתוח, כולל ההשתלה והטיפול הרפואי הנלווה הינה 150 אלף דולר. "מאין יבוא עזרי" קורא אותו מסמך ומציין כי שמות התורמים "יועברו לברכה ולבקשה לכל הישועות" כשמצד אחד מופיעה תמונתו של הרב עובדיה יוסף ובצד השני תמונתו של הרב חיים קנייבסקי.
ובכן מי היא העמותה שנקראת "שוועת עניים – ועד צדקה למען עניי ישראל" ומי עומד מאחורי הגוף שנקרא "הוועד העולמי למען הנזקקים בארץ ישראל"?
ברשם העמותות אכן קיים תיעוד לעמותה בשם זה, שנרשמה כדין בשנת 2006. על פי מידע שנתקבל מרשם העמותות שבמשרד המשפטים, העמותה מופיעה כ"עמותה מאושרת" אולם לא ניתן אישור למה שנקרא "סטטוס ניהול תקין בשנת 2009".
בדיקה אחרת שניסינו לבצע, תוך שימוש ברשת האינטרנט, נועדה לגלות מי הוא בעל קו הטלפון שאליו שלחנו את בקשת התגובה ושממנו קיבלנו את המסמך שמספר על הילד יהודה. שני קווי הטלפון לא נמצאים בבעלות עמותה. קו אחד נמצא בבעלות אדם פרטי ואילו הקו השני נמצא בבעלותה של חברת מחשבים.
כל הפרטים גם יחד הצטרפו לתמונת מצב לא מעודדת במיוחד, אולם המשכנו בניסיונות לקבל תגובה מסודרת ותשובות לשאלות המטרידות שהתעוררו.
רק ביום רביעי, לאחר עשרות פניות, חזר אלינו נציג העמותה – עמי שי עם תשובות.
מבדיקת עיתון "העיר אילת" עולה, כאמור, כי מדובר בעמותה רשומה ופעילה בראשות הרב המקובל אשר וייס. נציגה של העמותה העולמית בארץ, כך טוען עמי שי, הינו לא אחר מאשר הרב עובדיה יוסף. לדבריו, עיקר פעילותה של העמותה בסיוע למימון טיפולים רפואיים במחלות קשות וניתוחים בחו"ל לנזקקים.
שי הסביר בתגובתו, כי העמותה מחויבת לסודיות אל מול המשפחות אשר היא מסייעת להן, וכי כל הפעילות, לדבריו, נעשית כחוק.
לשאלת ל"העיר אילת" כיצד פועלת העמותה השיב, כי אזרחים רבים מכירים את פועלה ופונים בבקשת עזרה. "ברגע שמתקבלת פנייה, וועדה של דיינים מתכנסת ובוחנת את המסמכים הרפואיים ואת מצבו הכספי של הפונה. הוועדה מכריעה לגבי הסיוע שיינתן ומכאן אנחנו יוצאים בקמפיין כלל ארצי על מנת לגייס את סכום הכסף הנדרש. כך היה גם עם ההתרמה לילד יהודה בן ה-7. נציגינו פנו לרדיו המקומי באילת, כמו גם לתחנות רדיו נוספות בארץ, זאת בליווי פרסום בעיתונות" אמר שי. לבקשת "העיר אילת" לראות את המסמכים הרפואיים ולשוחח עם הוריו של הילד אמר שי: "מחויבותנו היא בראש ובראשונה למשפחות. במקרה של הילד יהודה, ביקשה המשפחה שלא להיחשף בשום אופן". יצוין, כי שי הזמין את כתבי העיתון להגיע למשכנם בירושלים, שם, לדבריו, יוכל להציג בפנינו כל מסמך רלוונטי.
נוכלת ושמה גלית
ביום שלישי השבוע, קיבל התחקיר שלנו מפנה. בעוד עיקר ההתעסקות היתה סביב העמותה בירושלים, הסתבר לנו שכאן באילת נמשכת ההתרמה, על ידי אישה המציגה עצמה כדודה של הילד יהודה, מסתובבת בין בתי עסק בעיר ומגייסת תרומות עבורו.
תושבת העיר, (השם שמור במערכת) פגשה אותה ביום שלישי ולאחר ששמעה את סיפורה הנוגע ללב, מסרה לה שני שיקים. האחד שיק פרטי והשני שיק של העסק בו היא שותפה. "זה מוזר, כי היא אמרה לי שבדיוק נגמרו לה הקבלות, הסברתי לה שאני צריכה קבלה עבור התרומה מהעסק והיא הבטיחה לשלוח לי קבלה בדואר. היא ביקשה שאתן לה שיק פתוח, כי לדבריה היא שמה על השיק חותמת ומפקידה ישירות לחשבון הבנק". לאחר השיחה עם עיתון 'העיר אילת' יצרה עימה קשר שוב וביקשה להיפגש כדי לקבל את השיקים בחזרה. השתיים נפגשו סמוך לקמפוס אוניברסיטת בן גוריון, שם השיבה לה האם המדומה את השיקים וגם זאת רק לאחר שקיבלה ממנו התחייבות שתעביר לה את סכום התרומה באמצעות שירות "מזומן בזמן" של דואר ישראל.
מסתבר שגלית הסתובבה במהלך אחר הצהריים (ביום ג') בכתות הקמפוס, סיפרה לסטודנטים את סיפורה "קורע הלב" ואף אספה מהם תרומות.
בשעות הערב נוצר קשר טלפוני ראשון בין מערכת 'העיר אילת' ובין מי שהציגה את עצמה בשם "טלי".
כבר בתחילת השיחה, דאגה "טלי" לברר מהיכן השגנו את מספר הטלפון שלה. "כל אחד נותן מה שהוא יכול לעזור" היא הסבירה, "אחד נתן לנו 1,800 שקל, אחד 500 דולר".
לדבריה, מדובר בבן אחותה. "הילד היה צריך לטוס כבר לפני חודש אבל לא הצלחנו לאסוף את (כל) הכסף" היא אמרה והחמיאה לתושבי אילת, שלדבריה: "כולם ממש התגייסו, כל בתי הכנסת, כל בעלי העסקים הרבה אנשים עשו לנו 'מזומן בזמן' דרך הדואר. אין מה להגיד, כולם עזרו".
את באילת? שאלנו והיא השיבה בחיוב. אז למה להעביר את הכסף דרך הדואר? ניסינו להקשות, אבל לא הצלחנו לעצור את רצף הדיבור שלה: "כי חלק רצו חשבונית במקום. אחד נתן 600 שקל, אחד 1,800 שקל כי הוא רצה שיהיה לו מוצהר. חלק לא היה אכפת להם להפסיד את ה- 1,800 שקל אז נתנו לנו מזומן ביד" היא אמרה.
"יש לך חשבונית או קבלה לתת לי אם אני תורם" שאלתי ו"טלי" השיבה: "לא אין לי. אתה רוצה להיפגש עם האמא שתראה שהילד רשום בתעודת זהות?".
"האמא אילתית?" שאלתי, "היא נמצאת באילת סביב הילד בבתי חולים" היא השיבה וחזרה על ההצעה "רוצה להיפגש איתה? אני אגיד לה שתבוא עם תעודת זהות ומסמך שזה הילד".
לקוחה מוגבלת בנסיבות מחמירות
פלט ממאגר בנק ישראל: לקוחה מוגבלת בנסיבות מחמירותאפשר להעביר את התרומה, הציעה "טלי" במזומן או להעביר כסף באמצעות דואר ישראל. "מזומן בזמן" זה שירות של דואר ישראל, שתכליתו העברת כספים שמופקדים במזומן בסניף דואר כלשהו עבור אדם שמקבל אותם בסניף דואר מרוחק. יצויין, כי אין המדובר בחשבון בנק, אלא בהעברת כסף מזומן לפקודת אדם על פי מספר הזהות שלו. לאחד הקורבנות הפוטנציאלים שלה, מסרה "טלי" את מספר תעודת הזהות לצורך העברת "מזומן בזמן".
מבדיקת תעודת הזהות באתר "בנק ישראל" עולה כי מדובר בתושבת ישראל בשם אדרי גלעדי גלית שמופיעה ברשימת המוגבלים בנסיבות מחמירות, תואר לו זוכים, בדרך כלל מי שהוכרזו פושטי רגל על ידי בית משפט מחוזי, מי שהוכרזו על ידי הוצאה לפועל כחייב מוגבל באמצעים או מי שפיזרו שיקים ללא כיסוי והוגבלו פעמיים בתוך תקופה של שנתיים.
לפני הפגישה עם "טלי" הוכנסה משטרת מרחב אילת לסוד התחקיר. הקלטות שביצענו ומידע נוסף שאספנו הועבר לידי ראש לשכת חקירות אילת, פקד יניב טל.
הפגישה עם "טלי" נקבעה ליום רביעי בשעה שתיים בצהריים ב'באגט דולפין' במרכז התיירות. היא התייצבה לפגישה ב"איחור אופנתי". נראית צעירה לגילה וכל קשר בינה ובין סיפור טראגי לא ניכר על פניה, שקושטו לא רק באיפור כבד, אלא גם במה שנראה כמו הזרקות "סיליקון". אפשר לסכם את הופעתה כמי שממש לא נראית אישה סובלת. "אני לא טלי" היא ציינה בתחילת השיחה. "אני גלי, האמא של הילד".
במהלך הפגישה הציגה "גלי", שכבר ידוע היה כי מדובר בגלית (גלעדי) אדרי שורה ארוכה של מסמכים, הנחזים להיות אותנטיים לגבי מצב בריאותו של הילד. אלא שלמרבה הפלא, שמו של הילד במסמכים הפך פתאום ל"חיים".
"הרב הציע לי להחליף לו את השם לחיים" היא אמרה במהלך הפגישה והסבירה: "הוא הסביר שזה סגולה לאריכות ימים בגלל מצבו". במהלך השיחה היא ציינה שהילד היה מאושפז בבית החולים "יוספטל" ולדבריה "הוטס שלשום לסורוקה לבדיקות". דקות ספורות לאחר מכן הגירסה השתנתה ופתאום הילד נמצא בבדיקות ב"איכילוב". זה היה השלב הסופי, בו ניתן היה להבחין שמדובר בנוכלת, שאין כל קשר בינה ובין מבצע ההתרמה שנערך ב'קול הים האדום'.
"אנחנו מדברים על הבן יהודה?" אני שואל, והיא משיבה בחיוב. "הילד שנערך למענו מבצע ההתרמה ברדיו?" אני מבהיר שוב על מי אני מדבר, והיא ממשיכה לשקר ואומרת "כן, כל הכבוד איך שהם התגייסו לעזור לנו".
בסיומה של השיחה, היא מציעה שאתרום לה במזומן ומבטיחה שאקבל קבלה בדואר או באמצעות שליח. "תקבל אפילו תעודת הוקרה" היא מבטיחה ורושמת את שמי, כתובתי ומספר הפקס שלי כדי להעביר אלי את הקבלה המיוחלת.
אנחנו עוזבים את 'באגט דולפין', מסביבנו בלשי משטרת מרחב אילת, ניגשים לכספומט, מחפשים עוד כספומט, אולי סניף בנק, מטיילים במרכז התיירות כששני בלשים עוקבים אחרינו. "נראה לי שאני בכל זאת אפקיד לך דרך רשות הדואר" אני אומר לה והיא נותנת לי את מספר תעודת הזהות שלה.
השם האמיתי של הנוכלת – גלית גלעדי אדרי, אם לשבעה ילדים, בת 38 שכתובתה הרשומה היא תל אביב.
השוטרים ניגשים אליה, מבקשים ממנה את תעודת הזהות, עורכים חיפוש בתיקה, עולים לאכסנייה בה התארחה במרכז התיירות ומעכבים לחקירה את שותפתה לחדר. השתיים מובאות אל משטרת מרחב אילת, נעצרות בגין חשד לביצוע הונאה בנסיבות מחמירות.