עיריית אילת עתרה לבג"צ נגד העלאת תעריפי המים

עיריית אילת עתרה לבג"צ בניסיון לבטל את העלאת תעריפי המים הארצית באילת. "תושבי אילת ועיריית אילת מחויבים בסכומים העולים בעשרות אחוזים על המחיר שעולה הפקת המים בעיר" טוענת העירייה בעתירה. מורי חן: "העירייה נגררה אחר יועץ, שהביא עמו את הנוי של ציריך, ברלין וירושלים לספר המדבר. המחיר בהתאם"

 

במסגרת העתירה שהגישה, טוענת עיריית אילת כי הפקת המים באילת זולה באופן יחסי לשאר חלקי הארץ, כיוון שמקור המים בהתפלת מי ים ומים מליחים, וכי על פי חוק, יש לקבוע את מחיר המים לצרכן, בהתאם לעלות הריאלית של הפקתם.

כמו כן טוענת העירייה, כי בניגוד לשאר חלקי הארץ, צריכת המים באילת אינה משפיעה על משאבי המים הלאומיים, מי תהום ומעיינות וכי צמצום צריכת המים באילת, לא יעלה ולא יוריד מהמשאבים הלאומיים. כן מוסיפה העירייה וטוענת, כי בשל תנאי האקלים הקשים השוררים באזור אילת מרבית ימות השנה, מחיר המים לצרכי השקיית שטחי הגינון הציבורי, גבוה פי שלוש מהממוצע הארצי.

העירייה פנתה טרם הגשת העתירה לרשות המים ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים. ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, אף הפנה לאחרונה מכתב לשר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, בו התייחס יצחק הלוי ליוקר המחיה בעיר ולמאפייניה הייחודיים של אילת. לטענת ראש העיר, צריכת המים לנפש באילת, גדולה משמעותית מזו הממוצעת בארץ ולא רק בשל שימושי המים בתיירות. ראש העיר גם התייחס במכתבו לצריכת המים הציבורית בעיר וציין, כי כמות המים הנדרשת להשקיית שטחי הגינון הציבורי באילת, גבוהה פי שלושה מהעלות בשאר חלקי הארץ. יצחק הלוי תלה את הסיבה בתנאי האקלים באזור והקרקע המליחה והדגיש את חשיבות הגינון הציבורי בעיר תיירות.

"הפקת המים באילת זולה באופן יחסי משום שאילת ניזונה מאספקה של מים מותפלים. אשר על כן, הצורך הלאומי בשמירה על משאב המים אינו רלוונטי באילת. מי ים יש די והותר על פני כדור-הארץ, ואין הצדקה או הגיון לווסת את השימוש במים מותפלים, במיוחד במשק מים סגור ומבודד גיאוגרפית כמו באילת" ציין יצחק הלוי, "כל הנתונים הללו מחייבים מסקנה אחת ויחידה: חובה להפחית את תעריפי המים בעיר אילת".

העתירה הוגשה השבוע באמצעות משרד עורכי הדין - שביט בר-און גלאון צין יגור ושות'.

 

הבג"צ הוא שערורייה

 

מי שהעתירה של העירייה נגד העלאת תעריפי המים העלתה את חמתו, הוא לא אחר מאשר  מורי חן, פעיל לאיכות הסביבה, שהיה בין יוזמי הבג"צ שהגיש בזמנו ועד הפעולה האילתי כנגד הכוונה לחייב את תושבי העיר בתשלום היטל הבצורת.

"הבג''צ הזה הוא שערורייה" טוען מורי חן במכתב גלוי שהעביר אל ראש העיר. לדבריו, "כאשר הייתה למאיר ולהנהלת העירייה האפשרות להגיב על ''היטל הבצורת'' (שעדיין לא מת), הם בחרו ללכת בדרך הבטוחה (פוליטית) ולא להגיב, להשאיר את תושבי אילת לשלם את המחיר הגבוה. עכשיו הם פתאום מתעוררים".

בפנייתו, מוחה מורי על כך שעיריית אילת שכרה את שירותיו של משרד עורכי דין חיצוני. יכלו, הוא אומר, לשכור את שירותיהן של עו"ד יעל דראבי ועו"ד נעמה אילת, שתיהן אילתיות, שכזכור, ייצגו את ועד הפעולה שעתר לבג"צ בעקבות הכוונה להטיל מס בצורת.

לא רק על הדרך מוחה מורי חן, אלא גם על המהות. האמירה שהשקיית נוי באילת הינה צורך קיומי, שיווקי של עיר תיירות, מקוממת בעיניו. "על נוי יקר הייתם צריכים לחשוב לפני שהתחלתם לשלם את אחזקתו ואת תחזוקתו" אומר חן, "אותו נוי יקר לאחזקה ותחזוקה אפשר היה לעצב באמצעות ''נוי מדברי'', דל בצריכת מים ודל בתחזוקה. אבל לא   הלכתם בכיוון הזה, נגררתם אחר יועץ, שהביא עמו את הנוי של ציריך, ברלין וירושלים לספר המדבר. המחיר בהתאם".

להבדיל מהנתונים שמציגה העירייה בטיעוניה, דווקא מורי חן סבור שמחירם של מים מותפלים גבוה יותר. "מחיר הפקת מים מותפלים עולה בממוצע כ - 0.80 דולר" אומר חן בהתבסס על נתונים שמצא באינטרנט. לעומת זאת, הוא אומר, מחיר שאיבת מים ממקורות אחרים עולה בממוצע כ - 0.20 דולר. ולפיכך הוא שואל: "איפה כאן ''מחיר הפקת המים הזול של אילת'?".

לעיתון 'העיר אילת' אמר חן, "אם זה היה תלוי בי, הייתי מושך בעדינות ובשקט תקשורתי את העתירה על ''ייקור המים'' ומפנה את הכסף כדי לעתור לבג"צ בנושא צריכת החשמל, שבאילת היא באמת גבוהה ויקרה יותר. זה נושא, שלהערכתי, יש בו סיכוי לנצח. ניצחון בבג"צ כזה, הוא שיקל על יוקר המחייה הנגזר על מי שחי כאן".