מסתמן: מלון 'דורטל סול' ימכר בשלמותו

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור שהוגש בעקבות פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום, הקובע כי בנק לאומי וכונס הנכסים מטעמו, אינם אשמים בכך שמלון 'דורטל סול' הפך למבנה נטוש. משמעות ההחלטה: בעלי הדירות במבנה ימשיכו לשאת בהוצאות ויממנו מכיסם את הפסדי הפרוייקט. הבשורה: בעקבות פסיקת המחוזי, הושגה הסכמה בין בעלי הדירות ובין כונסי הנכסים והצדדים יפעלו למכירת המלון כולו

 

מלון 'דורטל סול' נפתח לפני 20 שנה והציע למכירה, תחת המותג 'סונסטה', דירות נופש מפוארות במבנה יוקרתי שנמצא מרחק הליכה מהים. 279 מתוך 301 דירות נמכרו לגורמים שונים, מה שהפך את המלון ל"מרובה-שותפים". 22 דירות וכן השטחים הציבוריים בפרוייקט, נותרו בידי היזמים, והם השכירו אותם, כמו גם את 279 הדירות שהיו כאמור בבעלות פרטית, לקהל הרחב. בגין השכרת הדירות הפרטיות, התחייבו חברות הניהול להעביר לבעליהן עמלות בשיעורים גבוהים.

ארבע שנים לאחר שהחל לפעול המלון, בשנת 1995, הודיעו רוב בעלי הדירות (270 מתוך 279) על ביטול ההתקשרות עם חברת הניהול (נופית ים אילת) וניהול המלון הועבר לידי חברת 'כרמל'. זו האחרונה, אגב, הפסיקה את פעילותה שנתיים לאחר מכן.

בשנת 1997 מינה בית המשפט כונסי נכסים ליזמי הפרויקט וניהול המלון הופקד בידי חברה בשם 'דורטל סול', שניהלה באותה עת מלונות נוספים, באילת ובנהריה. הרומן בין 'דורטל סול' ובין בעלי הדירות החזיק פחות משלוש שנים והותיר את המלון ללא חברת ניהול, את 'דורטל סול' ללא מזומנים ואת בעלי הדירות עם מבנה נטוש, שאף גורם לא מצליח לנהל. עיקר המחלוקת בין 'דורטל סול' ובין בעלי הדירות באה לידי ביטוי כאשר בתום שיפוץ יסודי שנערך למלון על ידי 'דורטל' החליטו חלק מבעלי הדירות "לנהל את עצמם". בעוד 'דורטל' מפעילה את השטחים הציבוריים (בריכת שחייה, חדר אוכל, דלפק קבלה וכו') בעליהן של חלק מהדירות החליטו להשכיר בעצמם את הדירות, ברוב המקרים, במחירים זולים יותר מאלה שהציע המלון עצמו לאורחיו. כך נוצר מצב, בו חברת 'דורטל' מממנת את אחזקת המבנה ומספקת, באין ברירה, שירותים שונים ומגוונים, לנופשים שלא שילמו לה אגורה שחוקה. בעלי הדירות לקחו את הכסף לעצמם ואילו כל ההוצאות הנלוות שולמו על ידי חברת הניהול.

כצפוי, מנהלי 'דורטל סול' החליטו שאין בכוחם להתמודד עם בעלי הדירות ובשנת 2000 עזבה חברת הניהול את המלון. שנה לאחר מכן, ב- 2001 נענה בית המשפט לבקשת כונסי הנכסים והורה בצו על סגירת המלון. מאז ועד היום נחשב המלון למבנה נטוש.

במרוצת השנים נפרץ המלון על ידי גורמים עבריינים והומלסים שרוקנו אותו מתכולתו. טיפול בשריפות, שחלקן תוצאה של הצתות מכוונות, הפך לשגרה בתחנת כיבוי האש באילת.

שלושה מבעלי הדירות הגישו בשנת 2005 תביעה כספית על סך 2 מיליון שקלים כנגד היזמיות, כונסי הנכסים וכנגד בנק לאומי, שליווה את הפרוייקט מיום הקמתו. לטענת בעלי הדירות, הנתבעים התרשלו שעה שלא מכרו את המלון או לחילופין מינו חברת ניהול לצורך המשך הפעלתו.

הנתבעים הכחישו את הטענות המיוחסות להם וציינו כי לאור תדמיתו השלילית של המבנה, המחלוקות הקיימות בין בעלי הדירות לבין עצמם וביניהם לבין כונסי הנכסים, בעיקר על שווי הדירות בפרוייקט, לא ניתן היה למכרו ואף לא למנות חברה חדשה לניהולו. יצויין, כי עיקר המחלוקת בעובדה שכונסי הנכסים ביקשו למכור את המבנה כולו והדבר לא היה אפשרי כיוון שחלק מבעלי הדירות התנגדו למכירה עצמה או למחיר שהוצע להם עבור הדירה.

בשנת 2008 הוגשו לא פחות מ- 260 תביעות נוספות בסכום כולל של 280 מיליון שקלים. אולם בית המשפט לא הכריע בסוגיה עד שינתן פסק דין בשלוש התביעות הראשונות, שהוגשו, כאמור, בשנת 2005.

בית משפט השלום קיבל את עמדת כונסי הנכסים וקבע, בין השאר, כי חברת הניהול (דורטל סול) הפסיקה לנהל את המלון, כיוון ש- 30 מבעלי הדירות בפרוייקט התנגדו לחתום על הסכם ניהול חדש עמה. שופטת בית משפט השלום, שושנה אלמגור, אף הגדירה את התנהגותם של בעלי הדירות כ"הרסנית". השופטת קבעה גם, כי כונסי הנכסים לא התרשלו בניסיונותיהם למצוא חברת ניהול שתנהל את המלון.

 

ההוצאות הולכות וגדלות

 

מאז שנסגר המלון, נשא בנק לאומי בחלק מהעלויות הכרוכות באחזקתו, לרבות עלויות שמירה שהוצבה בכניסה למלון. בעלי הדירות סירבו להשתתף בהוצאות ומשהפסיק הבנק לממן את הוצאות השמירה, ננטש המלון לחלוטין. את התוצאה, יכול כל אחד מאיתנו לראות, יום יום, שעה שעה. על קרקע יקרה מאוד עומד המלון נטוש ושרוף, מהווה מפגע תברואתי משמעותי וגם בית המשפט חזר וקבע, כי האחריות כולה מוטלת לפתחם של בעלי הדירות עצמם.

בעקבות החלטת בית משפט השלום, ערערו בעלי הדירות לבית המשפט המחוזי, אולם בשבוע שעבר נדחה הערעור ולפי שעה, הוסכם בין בעלי הדירות לבין כונסי הנכסים, כי הצדדים יפעלו למכירת המלון בשלמותו.