הדון האחרון

לאחר 26 שנים באילת, הוא עוזב אותה לטובת מחוזות אחרים. מנכ"ל מלונות 'קלאב הוטל' באילת, ב- 14 השנים האחרונות - מיכה אלפרן, עוזב ל...יוון. על הפרק: ניהול  פרוייקט הענק, היוקרתי והמאתגר - 'קלאב הוטל קזינו לוטרקי'. על קזינו ורכבת לאילת: "שולחנות ההימורים ומכונות המזל, יגיעו לאילת על הרכבת, שמבטיחים לנו כבר ארבעים  שנה. כיוון שלצערי לא תהיה רכבת לאילת, אז התשובה שלי ברורה"

 

השבוע נפרדה אילת מאחד המלונאים היותר ותיקים והמוערכים שידעה העיר. הוא הגיע לאילת ב 1984 ועוזב אותה לאחר למעלה מרבע מאה. הוא היה הראשון שניהל שני בתי מלון במקביל. והשבוע, לרגל סיום הפרק האילתי בחייו, הוא מדבר על הכל. על הקזינו שלא יקום באילת, על הרכבת שלא תגיע לעיר ועל הלכלוך וההזנחה שיש באילת. הוא נזכר בערגה בתקופות בהן תיירות החוץ רשמה באילת תפוסות של 95 אחוז. וגם בקבוצת הכדורסל המיתולוגית 'הפועל אילת', שכיכבה באירופה עת שימש כיו"ר. פרט להרגשה שמיצה את עצמו, גם העובדה ששני בניו, שנולדו באילת: עומר וערן, עזבו את הקן לטובת העיר הגדולה, סייעו לו בקבלת ההחלטה. השבוע, כשהוא כבר 'על המזוודות' תפסנו אותו לראיון פרידה.

החיבור של מיכה אלפרן למלונאות, נוצר עוד בתקופת לימודיו באוניברסיטה, הוא החל לעבוד במלון 'שרתון' בתל אביב, שהיה המלון הראשון שקיבל סטודנטים לעבודה. הענף מצא חן בעיניו, והוא סיים לימודי מנהל בתי מלון. כנראה שכבר אז יצא שמו למרחקים, כיוון שבשנת 1984 הוא קיבל הצעה לרדת לאילת כחלק מצוות ההקמה של מלון 'המלך שלמה'. "כידוע לכולם, או לפחות לוותיקים שבינינו, זה היה המלון ששינה את פני התיירות באילת". מאז, פרט לכמה שנים בהן קפץ לנהל את מלון 'גלי כנרת' בטבריה, הוא היה איתנו. לאחר 'המלך שלמה' ניהל אלפרן את מלונות 'נפטון' ו'גלי אילת' במקביל. "זו הייתה הפעם הראשונה שמנכ"ל אחד ניהל שני בתי מלון. החדשנות הניהולית הזו תפסה תאוצה ובאילת התחילו לנהל שני 'פארדאייזים' ביחד, אח"כ הולידי-אינים, ו'ישרוטלים למיניהם'. ב- 1996 קיבלתי הצעה מפתה מאד, לפתוח את מלון 'קלאב הוטל'. ההצעה קסמה לי מאד, כיוון שראיתי שמדובר כאן בפרוייקט ענק ומיוחד. כשראיתי את גודל המלון שעומד לקום, עם 3,500 המיטות ואת הרעיון השיווקי המיוחד, ראיתי שזה אתגר עצום בשבילי וקפצתי על ההזדמנות".

על השאלה מדוע  'נתקע' 14 שנים באותו מקום, הוא עונה בחיוך. "עד 'קלאב הוטל' באמת הייתי רגיל להחליף כל שלוש שנים מקום עבודה. אני אדם שצריך מוטיבציה בעבודה. ברגע שאני מרגיש שסיימתי לתרום למקום העבודה, אני מחפש את האתגר הבא. יש אנשים שנשארים באותה עבודה עד הפנסיה, אני מכבד אותם, אבל אני לא כזה באופי שלי, כל מספר שנים אני צריך להחליף מקום, להתחדש. הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, המלון היה כל כך גדול, כל כך מתחדש, עם אתגרים משתנים מעת לעת, בשלב מסוים ניהלתי במקביל גם את מלון 'קלאב אין'. העניין, האתגר, הבנייה, הפתיחה, התפעול, השיווק המיוחד, בעלי יחידות נופש, האורחים שמשתמשים בתחלופות בינלאומיות, שאין כמעט בבתי מלון אחרים. בסינרגיה שיש עם כל פלחי השוק המסורתיים, תיירות פנים, תיירות חוץ, כל אלה גרמו לי להרבה אתגרים ולסיפוק רב לאורך זמן. שהשחיקה כאן, הייתה לא כמו במלון רגיל, אלא לאחר הרבה מאד זמן. כשהרגשתי עיקצוצים ברף השחיקה, שיתפתי את משה בובליל, הבעלים, וסיפרתי לו, כי מקל הנדודים שלי בהיכון, וכי אני מחפש אתגרים חדשים. הוספתי, שאני מעדיף שהם יהיו איתו. לא היה שמח ממני, כשהציע לי לעבור ליוון. זה אתגר ענקי, כיוון שמדובר לא רק במלון ברמה מאד גבוהה, אלא גם בקזינו, אחד הגדולים באירופה, עם מרכז קונגרסים וכנסים משוכלל. הנושא מצא חן בעיני ואני מתחיל בימים אלא את דרכי בערבות יוון. כל עוד זה יהווה אתגר עבורי ואוכל לתרום לעסק אמשיך שם בשמחה, עבורי זה גם ניסיון חדש. פעם ראשונה שאני עוזב את המשפחה ועובר לעבוד מחוץ לישראל".

 

יוונית למדת כבר?

"למדתי כמה מילים. זו שפה קשה מאד, אני בהחלט משתדל ללמוד כמה שיותר מהר. יש לי כשרון לשפות, אני מדבר לא מעט שפות. אבל יוונית לא דומה לכלום. אני כבר מתחיל להבין מה אנשים רוצים, אבל ייקח לי עוד קצת זמן לדבר".

כשהחליט סופית על עזיבה, אך טבעי היה שאת ניהול המלון, ימסור ליד ימינו ב- 14 השנים האחרונות - נור עאמר. "אני משאיר את המלון, לאיש שהיה חבר שלי ושותף , הוא בחור נהדר, יוצא מהכלל, אני סומך עליו - לא במאה אחוז, באלף אחוז. הוא מקבל מערכת מאד מסודרת ומשומנת. שאני בטוח שיריץ אותה עוד יותר קדימה. המערכת היא מאד מיוחדת. כשפתחנו את המלון עם 700 הסוויטות, אף אחד לא ידע איך לאכול אותנו. אך בסופו של דבר המלון שינה את מפת התיירות בעיר. ממבט בסטטיסטיקה ניתן לראות שכל אורח שביעי, שמגיע לאילת, מתארח במלונות שלנו. היינו מלון הסוויטות הראשון שנפתח באילת. לא חדרים, אלא סוויטות, עם קונספט של 'טיים שרינג' האורח יכול להחליט אם לקנות לעצמו מצרכים ולהכין את ארוחת הבוקר בחדר, או לרדת לחדר האוכל. יש לנו סוויטות על בסיס לינה בלבד ועד 'פול בורד'. הכל כלול אין לנו". הוא מספר כשבדל חיוך בקצה שפתיו.

 

מה השתנה  בקטע המלונאי באילת, ברבע המאה האחרונה?

"לצערי, מה שהשתנה זה, שבגלל המשברים הגיאופוליטיים, יש ירידה מתמדת בתנועת תיירות החורף המסורתית לאילת. אני זוכר את אילת בתחילת שנות התשעים, היינו אז בתפוסות של 95 אחוזים בחורף, רק של תיירים. ישראלים כמעט ולא היו מגיעים בתקופה הזאת לאילת. היו לנו 'אובר בוקינג' והיינו שולחים תיירים ללילה לים המלח, בכדי לפתור את הבעיה. בחורף באילת, היו רק תיירים. אט, אט, בעקבות האינתיפאדה והמשברים הפוליטיים, כמות התיירים ירדה. אני עוד זוכר שבסוף שנות התשעים, היו לנו כ 200,000 תיירים בחורף, עם כ- 50 טיסות שבועיות. היום, לצערנו, יש בקושי עשר טיסות שבועיות שמגיעות ישירות לאילת. שוק תיירות הפנים השתלט גם על החורף האילתי. אנחנו בעד תיירות פנים, אני בעד שישראלים יבלו בארץ ולא ייסעו לחו"ל, בטח לא למקומות שלא אוהבים אותנו כמו שאנו רואים בעת האחרונה, אך עם זאת, אם יכולנו להיות עם פלח שוק תיירותי כמו לפני כן, זה היה עוזר מאד לרווחיות הענף, וניתן היה לעבוד במחירים סבירים יותר ולהגיע לרווחים הרבה יותר גדולים ממה שמגיעים היום, אם בכלל. אני מדבר על כל ענף התיירות ולא על מלון זה או אחר".

 

ביוון אוהבים אותנו ?

"אני דווקא חש שאוהבים אותנו. אני נמצא בלוטרקי, עיירת נופש מאד יפה, במרחק שעת נסיעה מאתונה. אנחנו המעסיק העיקרי של העיירה. אני חושב שמכבדים ומעריכים אותנו כעסק של משקיע חיצוני, שנותן פרנסה להרבה מאד תושבים, אני לא חש איבה".

 

נפלת על יוון בדיוק בתקופה הכלכלית הכי גרועה שלה. אין כאן אלמנט של התאבדות?

"ניתן להביט על זה כעל התאבדות וניתן להביט על זה כאתגר. אני למדתי להביט תמיד על דברים בצורה אופטימית. נכון שנפלתי בעיתוי של משבר כלכלי, שזה לא הכי נוח. אך מבחינת העסק, אני רואה את המשבר כהזדמנות להתחדשות ולעשיית דברים שנוהלו מצויין עד למשבר. בזמן קשה כזה, צריך לחשוב בצורה יצירתית מחוץ לקופסא וזאת על מנת לבטל את נזקיו. הקזינו עובד סביב השעון, כל השבוע, כל השנה, פרט ליום וחצי של חג האיסטר, שאז סגור. המקום מאד פופולארי, ולמרות המשבר הכלכלי, הוא תמיד מלא".  

 

נו, ומה עם קזינו באילת?

"על קזינו באילת אנחנו כבר מדברים שנים. אני מאד מקווה שסוף סוף, האנשים ישכילו ויבינו שבמקום שהישראלים יעברו להמר בטאבה שכבר הפכה ללאס וגאס קטנה, עם חמישה בתי קזינו, ועוד אחד שיפתח בקרוב בעקבה, עדיף שישאירו את הכסף בגבולות המדינה. הגיע הזמן שיקלטו את התרומה האדירה של הקזינו לכלכלת המדינה ולפיתוח של העיר בה יוקם. אני מאד מקווה שזה יהיה באילת. בד בבד, אני חייב לציין שאני סקפטי, כיוון שכל כך הרבה שנים רק מדברים על זה. כי תמיד קופצים כל מיני מומחים למיניהם, עם כל מיני סיפורים ודעות וסיבות, למה לא להקים קזינו. כך שלצערי, אני חושש ששולחנות ההימורים ומכונות המזל, יגיעו לאילת על הרכבת, שמבטיחים לנו כבר ארבעים  שנה. כיוון שלצערי לא תהיה רכבת לאילת, אז התשובה שלי ברורה".

גם על הרשתות הגדולות, יש לו דעה נחרצת. " שתי הרשתות באילת שונות במהותן. רשת 'פתאל' בנויה יותר על שוק תיירות הפנים. הרבה מלונות של הכל כלול. אין ספק שהיא גורם משמעותי באילת, שחקן מרכזי מבחינת קביעת סגנון התיירות והמחירים. לעומת רשת 'ישרוטל', שהתפתחה מאד מאז המלון הראשון שלה ומשמשת גם גורם מרכזי לשוק התיירות באילת. אין ספק ששתי רשתות כאלה גדולות, משפיעות ומנתבות את התיירות וקובעות את רמות המחירים ומושכות את השוק אחריהן, למעלה או למטה, דבר שמשפיע על שאר בתי המלון שנאלצים לרקוד לפי החליל של הרשתות. אנחנו במשחק הזה לא משתתפים, כיוון שיש לנו את הקהל המצוין של בעלי יחידות הנופש, שזה מעל 40,000 משפחות רק בארץ, שלא לדבר על כאלה שמגיעים במסגרת החלפות הנופש מחו"ל. כך שאנו יכולים להרשות לעצמנו לשמור ולקבוע את רמת המחירים כרצוננו. אם רשתות, זה טוב או רע, הקהל יקבע, אך זו עובדה. העולם כולו הולך לכיוון של קונצרנים גדולים, חברות גדולות, זו עובדה שצריך לקבל אותה".

 

כשהגעת לאילת היו בה כעשרה בתי מלון. כיום יש מעל חמישים. אבל למעלה מעשר שנים, לא הוקם מלון חדש. יש מקום לעוד בתי מלון באילת?

"ודאי שיש מקום. צריך התחדשות, צריך בתי מלון חדשים. אם אתה לא בונה, אתה לא מתחדש. אין בדברים האלה ואקום. לא צריך לפחד, למרות הדעות שהתפוסה לא מספיקה. הסתכל סביב וראה מה קורה. כולם בונים ואנחנו קופאים על השמרים, זו טעות שתעלה לנו ביוקר. אם לא נדע להתמקד בפיתוח של בתי מלון נוספים ברמה טובה, במרכז כנסים וקונגרסים שימשוך לכאן עבודה. לנסות סוף סוף לבנות שדה תעופה נורמלי בכדי להביא אורחים לאותם כנסים וקונגרסים שכולם רוצים שיהיו כאן. אנחנו נמשיך לדשדש במקום, שזה אומר ללכת אחורה. אי אפשר להתעלם מהפיתוח בעקבה ובסיני, צריך לקחת אותם בחשבון ולעשות צעדים ייחודיים לאילת, בכדי שתהיה עיר הבירה של ריביירת הים האדום. אמנם אנחנו יותר יקרים משכנותינו, אבל אנחנו עיר רצינית, מסודרת ומפותחת. עם זאת מבחינת תחזוקה וחזות, העיר נראית רע מאד. אורחים שמגיעים, רואים את זה. יש המון דברים קטנים שמגלמים בתוכם התנהגות, מנטאליות, תפיסה והבנה, של כל העסק התיירותי. בזה אנחנו לוקים. תסתובב תראה כמה ניירות יש על הרצפה, תראה את שפת המדרכות השבורות, תראה את הטינופת שיש בכל פינה. אלו חיי היום יום שלנו ואנחנו התרגלנו ו'מעבירים' את זה. אולם כשמגיע אורח מאירופה, או אפילו מתל אביב, הוא רואה את זה וזה לא לטובתנו".

 

אז מה אתה מציע, להחליף את ראש העיר?

"מה פתאום. גם אצל ראש העיר הקודם וגם אצל זה שלפניו המצב היה זהה. צר לי שאנחנו לא מצליחים להתרומם מהאפרוריות והבינוניות שלנו בנושא הזה. אם בעל פיצוציה או מכולת, שהעסק שלו נוצץ ומצוחצח מבפנים, מטאטא את הלכלוך אל מחוץ לעסק וטוען  שהניקיון בחוץ שייך לעירייה, אז הנושא הוא הרבה יותר עמוק מראש עיר זה או אחר".

 

להיכנס לפוליטיקה, לא מעניין אותך?

"ממש לא. אני יותר מידי ישר והגון בכדי להיכנס לפוליטיקה. בפוליטיקה מסתכלים לך בעיניים, מחייכים ואומרים לך משהו. למחרת אתה רואה שעשו משהו אחר לגמרי, ושיקרו לך בחיוך ובמצח נחושה. אני לא בנוי לדברים האלה". 

 

אלפרן, בן 56, שימש במשך מספר שנים גם כיו"ר קבוצת הכדורסל של הפועל אילת שכיכבה בליגת העל ובליגות אירופה. "אלמלא מהלכים פוליטיים וכל מיני מהלכים לא סימפטיים בסיום תקופת הזהר של הקבוצה, היא יכלה עד עתה להיות בליגת העל, במקום גבוה יותר או נמוך יותר, ולא לדשדש בליגה השלישית, כמו הקבוצה כעת. בימים ההם, כפי שאתה זוכר, היה באילת סגן ראש עיר, שגרם לכך שיהיה כסף לספורט באילת בכלל ולכדורסל בפרט. כיום, למרות שהכביש העוקף כבר מחובר וכולם נוסעים עליו, לצערי הוא כבר לא באילת, והמבין יבין".   

 

אז זהו, לא נראה אותך יותר?

"ועוד איך תראו. אחר הכל, רעייתי רעיה ואני חיינו כאן 26 שנים. שני הילדים שלנו נולדו וגדלו כאן. השארנו כאן המון חברים. תמיד תישאר לנו פינה חמה בלב לאילת. מי יודע, אולי באחד מהימים עוד נחזור לגור כאן. אנחנו נגיע בטיסה או ברכב. לצערי לא ברכבת".