הלוואי
שנה חדשה, טרייה מהעטיפה, ממשמשת ובאה והפעם, לשמחתי, אני חוגגת אותה בארץ, לאחר עשר שנות גלות, פיזית ולא נפשית. אינני מוצאת, ערב סגירת שנה ובפתחה של שנה חדשה, טעם בסיכומים של מה שהיה, כי בוודאי זה לא מה שיהיה, ואולי זה הזמן להתרחק מעט ממאבקי היום יום מחד ומהציפיות הגדולות מאידך, ולהקדיש מעט התבוננות לציפיות שיש לנו מהשנה הבאה.
בכל שנה אנו מצפים לשנה טובה יותר, שנה של בריאות, אושר ועושר, מאחלים זה לזה ולעצמנו שכל משאלות לבנו תתגשמנה לטובה. והנה, איחול אולי קצת אחר: הלוואי עלינו, על כולנו, שבשנה הבאה נחתור ולו במעט להגשים את שאיפתנו לעולם טוב יותר.
אינני מדברת על הליכה בגדולות, כמו הופעתו הבלתי הגיונית של שלום עולמי, מיגור הרעב באפריקה ומציאת מקורות אנרגיה חלופיים שלא יזהמו את עולמנו הסובל. לא, אני מדברת בקטנה, על הקשקש, על דברים פעוטים שכל אחד ואחת יכולים ליישם במעט מן המעט של מחשבה:
הלוואי שהשנה נקדיש מעט יותר זמן לאנשים האהובים עלינו, ילדים, חברים, שכנים. נהייה ערים יותר למצוקותיהם, לצרכיהם, נעמיד לרשותם יותר זמן, תשומת לב, הקשבה וסובלנות מאלו שהקדשנו להם בשנה שחלפה.
הלוואי והשנה יסבלו בעלי החיים, האזרחים החיים לצידנו ביקום הזה, קצת פחות, ואולי נוכל לסייע בכך, מעט מן המעט. די בכך שנאמץ כלב זקן או גור חתולים שובב וצמא לאהבה, שמישהו אחר השליך לרחוב מתוך חוסר מחשבה וקוצר דמיון על הזוועות הממתינות ליצורים חסרי ישע ברחובות. ואם זה לא מתאפשר, אולי נוכל להניח בחום יולי אוגוסט קעריות מים לציפורים הצמאות, להשקות ולהציל מהתייבשות צמח צמא במיכל מים שלקחנו בדרכנו לנסיעה בכביש הערבה,
למה להיות קטנוניים? כל עזרה הלא תתקבל בברכה ותשנה חיים.
אולי נוכל לסייע, אפילו מבלי לשים לב, ולשפר את איכות חייו, שכרו ומעמדו של אדם אחד, בכך שנוכל להמליץ עליו בפני מעסיק אפשרי, שישמח לגלות עובד חרוץ ומסור באם חד-הורית ישרה והגונה, הנאבקת מדי יום ביומו בעולם עוין, להשיג כסף כדי לצייד את ילדיה בכריכים לבית הספר, או בפנסיונר שצריך להתלבט בכל חודש באם לקנות תרופות, או לחם ומרגרינה, תמורת קצבת הזקנה הזעומה שמקציב לו הביטוח הלאומי תמורת חיים שלמים של עבודה ותשלום מיסים כדין.
כן, האמת העצובה היא כי לעיתים קרובות, דומה ובני האדם נענשים על שנים של עבודה קשה, הגינות ותרומה לחברה, רק משום שלא היו מספיק 'תחמנים' כדי לרמות את מס ההכנסה, או כדי ל'עבוד' על אחרים, ופשוט סמכו בתמימותם על המדינה, לה שילמו כל חייהם מיסים כדין וכדת, שתספק בתמורה את צרכיהם, עת יגיעו חלילה לעת צרה או מצוקה או לחילופין לגיל 'הזהב' שהולך ונגלה כאסון לפנסיונרים ולקשישים.
והלוואי, ואני מבקשת מעומק ליבי, שנניח לאנשים שרוצים לאהוב אותנו, להגיע השנה לליבנו ללא שנחשוד ונפקפק בכוונות שלהם, ללא שנפחד יתר על המידה להיפגע, שנאמין שהם אכן ישרים וכנים בכוונותיהם, שאין בליבם להרע לנו. הלוואי שנדע להשיב להם אהבה, כפי שמגיע להם.
כן, אני יודעת שביקשתי רב מדי, אבל היי, ראש השנה חל רק פעם אחת בשנה, ומניסיון אני יכולה לומר: מה שמקווים לו מספיק זמן, יום אחד מתגשם.