זה כן לטלפון
ראיונות מעונבים ומכופתרים יש לרוב, בדרך כלל, המרואיינים המנוסים נוהגים לנסח תשובותיהם בקפידה, לשקול ולמדוד כל מילה. אז זהו, שלא בבית ספרנו. את הראיונות הכי מעניינים אנחנו מעדיפים לערוך בשיחת טלפון נינוחה, את השאלות אנחנו מעדיפים לאלתר תוך כדי שיחה ומקווים שכך נאיר לכם, הקוראים, צדדים שלא הכרתם אצל ההיא וההוא
דנה זנטי, אשת קריירה מצליחה ואם לשלושה, דוברת עיריית אילת. חובבת קריוקי, נעליים צבעוניות ועשייה חיובית. האישה הצעירה, מסתובבת מרבית שעות היממה עם חיוך ענקי, נעליים העשויות להרוג (מקנאה) ועם מלאן תשובות לעיתונאים וכתבים חטטנים. היא גם מוציאה (ולעיתים בכמויות מסחריות) הודעות יזומות לעיתונות בהן היא משבחת, מהללת אף מקלסת את ראש העירייה שהוא לגמרי במקרה גם הבוס הישיר שלה, מטפלת ישירות בפניות לעזרה ולא יעזור, גם אם תחפשו, לא תמצאו אצלה עצם רעה אחת בגוף.
דנדוש, איך זה להסביר כל היום לאנשים את המעשים של אנשים אחרים?
"דוברות היא מקום של עשייה, לא של התנצלות ובראש ובראשונה חשוב להיות מחוברת לארגון ולהאמין במי שמוביל אותו".
ואחר כך? צריך כישרון מיוחד לעבודה שלך?
"צריך כמובן לדעת להתנסח בכתב ובעל-פה. לפני שמוניתי לתפקיד דוברת העירייה הייתי דוברת אגודת הסטודנטים ומנהלת לשכת המסחר באילת. קל לי לעשות את העבודה שלי, כי ברמה האישית אני אוהבת את העיר, מעריכה את הקהילה ומרגישה שבעצם עשיית העבודה שלי אני תורמת לקהילה. אני מייחסת חשיבות רבה לתפקיד של העיתונות המקומית ככלב השמירה של הדמוקרטיה, ביקורת בונה עוזרת לי לקדם את הטיפול במקרים המגיעים לידיעתי ולסייע במידת האפשר. אני אוהבת מאוד גם דוברות יזומה, זהו דבר נפלא עבורי לדברר עשייה חיובית".
אה, שמתי לב שאת די אוהבת נעליים....
"כן, אמרו לי שכן, אני ממש לא שמתי לי לב לזה ולא מגדירה את עצמי כאוהבת נעליים".
על מה את הולכת, סנדלים או עקבים?
"תלוי בעונה ובבגד, אני לא אוהבת לענוד תכשיטים וחשוב לי להקפיד על לבוש. נעליים הם חלק חשוב מהתלבושת. יש לי שלוש מגירות מלאות בנעליים, עשרות זוגות, ואני אוהבת להקפיד על שילובי צבעים, לא תראי אותי לבושה שחור עם נעליים חומות למשל, זה מחריד בעיני. יש לי אובססיה לנעליים בכל מיני צבעים, שתתאמנה לצבע של הבגד".
את אמא לשלושה ובעבודה תובענית במשרה מלאה...
"להיות אמא זה נפלא"
כן, נראה כאילו את עושה את זה בקלילות, תמיד אפשר לראות כמה מהם איתך כמו מחזיקי מפתחות קטנים...
"יש לי חיבור מדהים עם הילדים שלי, אני באה ממקום של אמא, מחנכת וחברה. השילוב הזה יצר קשר מדהים בינינו, קשר של כבוד, הערכה ואהבה. הילדים מתחשבים בעובדה שאני עובדת במשרה מלאה ופשוט מקסימים".
קדימה, נא לשפוך, מה עם חברות טובות?
"אני אדם חברותי, נוח ונעים לבריות, החבר הכי טוב שלי הוא ג'יי ואנחנו חברים מימי השירות הצבאי. כיום הוא לומד לדוקטורט בחו"ל אבל הקשר הדוק ככל האפשר. בעיקרון, אני לא בקטע של מפגשי בנות".
כן, דנה לא ממש רצתה להיכנס לקטע של שמות, אולי כדי לא להעליב אף אחת אבל בעיקרון אפשר לראות אותה צמודה לבטי, בת דודתה, כמעט בכל מקום ובעיקר בערבי קריוקי.
אגב קריוקי, מישהי כאן אוהבת לשיר...
"כן".
מה כן, מתי התחלת, למה? ספרי, פרטי אף נמקי...
"תמיד אהבתי לשיר סתם בשביל הכיף, אני אוהבת מוסיקה כי היא מרוממת את הנפש. בימי שישי אפשר למצוא אותי מנקה את הבית עם מוסיקה מכל הסוגים. לפני כחמש שנים התודעתי לכל נושא הקריוקי ואני מהגרופיות של אופיר חן. מזה ארבע שנים שבטי, בת דודתי ואני הולכות אחרי ערבי הקריוקי של חן לכל מקום, התחלנו ב'שה לה לה', עברנו ל'גורן' משם ל'גריז' ומזה כשנתיים ש'אולה' הוא הבית השני שלנו".
לא מזיק שגם ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, הבוס שלך, אוהב לשיר...
"לא, לא מזיק בכלל. גם ראש העיר אוהב לשיר ובקדנציה הראשונה השלו כראש עיר, שרנו ביחד בכל הזדמנות. שירה עושה לי טוב".
לאן ממשיכים מהתפקיד שלך?
"אני טיפוס שיחסית ממצה מהר, אבל התפקיד שאני עושה כעת הוא מאוד דינמי, מתחדש מיום ליום ואין רגע דל. כדי לעשות אותו היטב יש לחלוש על המון תחומים, מעירוניים ועד תיירותיים ויצירה. זה תפקיד שמבחינתי אני ממשיכה כל עוד אני יכולה ומאחלת לעצמי להמשיך עד כמה שיותר".
יאללה, נא לשפוך, מה מרגיז אותך?
"מעט מאוד דברים יכולים להרגיז אותי. אני מטבעי טיפוס אופטימי ולרוב מסתכלת על חצי הכוס המלאה. אם ישנם דברים שמרגיזים אותי אני מדברת עליהם, מה שמשכך את הרוגז והכעס וכך אני יכולה להמשיך לחייך ולשמוח".
אהבה?
"אני טיפוס אוהב".
הלו, ו...?
"אני אוהבת את עצמי".
נו, ברור, אם לא תאהבי את עצמך, איש לא יאהב אותך.
"אני מעריכה את עצמי ויודעת שכפי שאתה מעריך את עצמך, מעריכים אותך, אני מעניקה אהבה ומקבלת ממנה בחזרה.