אל תקראו לה נבזית!

שישים יום הם לא ראו אותה, לא שמעו ממנה ולא ידעו כיצד היא מסתדרת על האי. חודשיים שלמים שהתה מעיין פורטר באיי הפנינה, בלי תמיכה מבני המשפחה, בלי טלפונים, בלי חיבוקים, כשלידה קומץ ישראלים שהיוו עבורה, כך לפחות היא חשבה, משפחה חלופית. בשבת כאשר ישבה באילת עם בני משפחתה וצפתה בפרק ההדחה, הפצע שוב נפתח. כתבת 'העיר אילת' נפגשה עם משפחת פורטר לשיחה על הבת החייכנית ועל החיים בצל הריאליטי

החיוך של מעיין פורטר מוכר היטב באילת. היא גדלה בעיר, הסתובבה בחוף הים, למדה בבית הספר התיכון, והתגייסה לצבא. משפחתה מוכרת גם היא: האב – קולין פורטר, עובד ב'מלח"י', המרכז לחקלאות ימית באילת, אמה – ויקי, עובדת כגננת. למעיין שלושה אחים: ירון בן 25 הבעלים של מועדון בשם 'הלנה בר' במרכז התיירות , יובל בן 21 חייל בסדיר ואלון בן 15. היא, מעיין, הבת הבכורה, ילדה טובה של ים ושל טבע, אחת כזו שעוזרת לאמה בעבודות הבית ושהחיוך לא מש מפניה.

באילת לא הופתעו שמעיין בחרה לעבוד כליצנית לצד לימודיה במכללת לוינסקי לחינוך. שמחת החיים שבה מדבקת, ואך טבעי שתרצה להעביר אותה לאחרים. אהבתה לילדים הובילה אותה ללימודים להוראה לחינוך מיוחד מלכתחילה.

כשהחליטה להירשם למיונים של "הישרדות 2", היה מי שהרים גבה, ותמה מה יש למעיין - הקצינה שהגיעה עד לתפקיד של ס.מ"פ בקורס קצינים לבנות, הספורטאית והחייכנית - לחפש בתוכנית הזו. העונה הראשונה הוכיחה לכולם כי בהישרדות צריך לשחק את המשחק ואין מקום לרגשות, בטח ובטח שלא לתמימות.

בני המשפחה תמכו בה כל העת, אך הזהירו אותה כי מדובר במשחק שלעיתים יכול להיות אכזרי. ככל שהתקדמה בשלבי המיונים לתוכנית, הכניסה את הוריה בסוד העניינים. הם הושבעו לא לספר ולאט לאט החלו לצפות בשידורי הריאלטי בטלוויזיה וספגו את מראות ההישרדות.

 

"אמא, זו השיחה האחרונה שלנו"

בשבת, לפני שצוות ההפקה חטף את מעיין לצילומי התוכנית באיי הפנינה, עוד הספיקה אמה לפגוש בה. היא התארחה אצלה בשבת ובישלה לה את כל המטעמים האהובים עליה. בבוקר שאחרי התקשרה מעיין באמצע העבודה לאמה ובישרה לה כי זוהי שיחתן האחרונה לזמן הקרוב. ויקי לא התאפקה והחלה לבכות, ואחריה מעיין. "אני רגילה לדבר עם מעיין 4 פעמים ביום. המחשבה שלא אראה או אדבר איתה חודשיים לא עזבה אותי. היה לי מאוד קשה. מעיין ואני בקשר הדוק ויומיומי. היא נפרדה ממני בטלפון ונסעה. יום קודם דיברנו על זה שאולי עוד מעט היא תצא לאי, ולמרות שחיכיתי לשיחת הטלפון הזו, הדמעות זלגו". מספרת ויקי בעיניים נוצצות.

 

במשך שהותה על איי הפנינה הקפידו ויקי וקולין לדבר עם ההפקה, ולהתעניין בשלומה של מעיין. שלושת האחים גם הם התרגשו לגלות שאחותם הבכורה, החייכנית והמקסימה מתמודדת ב"הישרדות".

 

"אסור היה לנו לספר שהיא משתתפת בהישרדות עד שיקרינו את הצילומים בטלוויזיה. כל הקטע של הסודות לא קל, אבל מעיין שמרה עליו בקפידה. כולנו שמרנו עליו בבטן ולא ידענו לאיזה שלב היא מגיעה בתכנית או מה קורה איתה. כשהתחילה התוכנית החבר'ה בבית הספר התלהבו, ידעו שזו אחותי ופרגנו לה. אחרי כל שידור קיבלתי תגובות" מספר אלון, אחיה בן ה-15.

 

"יש לנו הרבה גאווה למעיין. היא לא באמת שיחקה את המשחק, אלא הייתה עצמה. לאורך כל התוכניות ששודרו היא הייתה השורדת האהובה והיא תחזור להיות כזו. כולם התרגשו כשהודחה מהמשחק והבינו מי באמת עומד מאחורי זה. כל המדינה מאוהבת בה", מצהיר האח ירון בגאווה.

 

לקולין, האב הגאה, לא היה קל. הוא סולד מתוכניות הריאליטי ולפתע נאלץ להישאב לתוכנית כזו ולצפות בה באינטנסיביות. חבריו לעבודה הם לא ממש הטיפוסים שצופים בריאליטי, אבל אחדים מהם שצפו בתוכנית פרגנו למעיין. "מעיין יודעת להתגבר על הכל, היא מאוד חזקה. לפני שיצאה לצילומים אמרתי לה שאני לא אוהב מה שקורה בתוכנית, את ההדחות, ויש לי רגשות מעורבים. הבהרתי לה שאני רוצה שתצליח, אבל שתזכור שזה רק משחק שיכול להיות מלוכלך. אני יודע שהיא לא רצתה ללכלך את הידיים, וספגה על מנת להמשיך להיות עוד כמה פרקים. היא בסך הכל רצתה לחוות חוויה".

כשהם מדברים על מעיין, בני המשפחה מחייכים, ואי אפשר שלא. מעיין היא בחורה של ערכים, עקרונות, תמימות, אופטימיות והספיקה רבות בחייה. היא טיילה באירופה, בארה"ב, בפולין, בתאילנד, בקמבודיה, בוייטנאם, בלאוס ובניו זילנד. היא "חרשה" את העולם ותמיד שמרה על קשר הדוק עם המשפחה.

 

"גם כשטיילה בעולם שמרנו על קשר רציף. היה לנו כל כך קשה לא להיות בקשר איתה", מספרת האם ויקי.

 

בזמן ששודרו הפרקים החלה המלחמה בדרום. יובל אחיה, חייל בגולני, נכנס לעזה והעלה את סף החרדה במשפחה. "היה לי מאוד קשה להתפנות לפרקים ב'הישרדות' ולמשחק של מעיין כשבני היה בעזה. אנשים שאלו אותי על מעיין ו'הישרדות', אבל לא הסכמתי לדבר. כל הזמן חשבתי על הבן שלי שנלחם בעזה", מספרת האם ויקי.

 

 

השיבה לארץ

על פי הנחיות ההפקה הנוקשות, היו ויקי ובני המשפחה מנועים מלספר לאחרים מתי מעיין מגיעה ארצה. ויקי מוכנה לספר רק על קבלת הפנים שחיכתה למעיין: "חברות שלה חיכו לה בכניסה לבניין, ואילו אני חיכיתי בדירה שלה, מוקפת סירים עם כל התבשילים שמעיין אוהבת. שמעתי את צהלת החברות מלמטה ואז מעיין עלתה לדירה. כשהיא נכנסה היא אמרה שהיא מריחה את האוכל של אמא, את הלזניה והפלפל הממולא, ואז יצאתי אני מהמטבח".

השתיים נפלו אחת על השנייה בחיבוקים, בנשיקות ובדמעות. יממה לאחר מכן טסה מעיין הביתה לאילת ונפגשה עם יתר בני המשפחה.

 

במוצאי שבת האחרונה צפו בפרק ההדחה כל בני משפחת פורטר, כולל הבן החייל ששוחרר בשבת ומעיין. שתי חברותיה הקרובות של מעיין הגיעו בטיסה לאילת והצטרפו לבני המשפחה, והכל בכדי לתמוך בה ברגע הכואב של ההדחה. כשצפו בפרק ההדחה הבינו בני המשפחה לראשונה מה עבר על מעיין באי ובמועצת השבט. הדמעות נשפכו כמו מים. כולם בכו.

 

"ההשתתפות של מעיין בהישרדות מחזקת את הקשר ביננו", מספרת ויקי. "אהבתי לראות אותה משחקת שם, אהבתי לראות את המקום הנקי והתמים שלה. היא אוהבת לעזור לאנשים והוכיחה זאת בשבט".

אחיה ירון מוסיף כי הוא גאה באחותו ששמרה על הערכים שלה. "זה היה קשה לצפייה, אני מכיר את אחותי ואף פעם לא ראיתי אותה בוכה ככה. משהו בתוכה נשבר. הייתה אכזבה ממה שקרה, ואני מבין שהשיקולים היו שונים שם במצב של רעב, קור ורחוק מהבית, אבל בדיעבד מעיין לא הייתה יכולה להגיע רחוק עם התמימות שלה והרצון שלה לעזור לאנשים". אומר ירון.

 

הגעגועים לאילת

גם לאחר פרק ההדחה מנועה מעיין מלדבר על הצילומים. היא הסכימה לדבר איתנו על אילת ועל האהבה שלה והגעגועים לעיר.

אהבתה לאילת מורגשת בכל מילה שלה, וניכר שהחיים בעיר עשו לה רק טוב. לפני ארבע שנים נאלצה לעזוב את אילת לאור החלטתה ללמוד הוראה לחינוך מיוחד. כאילתית גאה הפרידה מהעיר הייתה קשה במיוחד. עיר שחיבקה אותה במהלך השנים, עיר של ים, טבע והרים. היום, גם כשהיא מפתחת קריירה אחרת בצל ההשתתפות ב"הישרדות", חשוב לה עדיין להזכיר לכולם שהיא נשארה ותמיד תהיה אילתית. "אילת היא עיר מדהימה ואני גאה להיות ילידת העיר. כל מה שאני היום זה בזכות העיר הזו. האהבה שלי לאנשים, העצמאות שלי והאהבה לים ולטבע - זה בזכות המגורים באילת. ההעצמה שספגתי בבית שלי מבני המשפחה והגיבוש בעיר עזרו לי גם ב'הישרדות'. אני נהנית להגיע בכל פעם מחדש, לבקר את ההורים, האחים, הים והמדבר". מספרת מעיין.

 

לבכות עם מעיין

"הבטחתי לאבא שלי כשיצאתי למשחק, שאני הולכת לשמור על הערכים שהוא לימד אותי, ואני לא מתכוונת לשבור את זה עכשיו. אני לא מתכוונת להחזיק בכוח את מקומי על האי ולפגוע בערכים עליהם גדלתי" אמרה מעיין פורטר, האילתית שלנו, רגע לפני שחבריה לשבט בארו התכנסו למועצת שבט סוערת וטעונה, שבסיומה היא הודחה מהמשחק.

 

עידן, חברה לשבט 'בארו' אמר: "זה לא מגיע למעיין. היא בחורה טובה, היא מוסיפה הרבה פלפל והרבה צחוק לתוך השבט הזה ולא בטוח שיהיה נכון להדיח אותה. ממש לא".

אבל ידו של אופיר היתה על העליונה. הוא המשיך לרקום מזימה שבסיומה הוא קיווה (ואף הצליח) ידיחו חברי השבט את מעיין. "שלוש שעות לפני מועצת השבט, החונטה ששולטת כאן עדיין לא החליטה עבור מי היא רוצה להצביע, לכן אני מרגיש שאני צריך לבצע מהלך אחרון".

הוא ביקש ממיכל, בת בריתו, לגשת אל דיוה, והקריא לה טקסט מניפולטיבי, דברים שהיא צריכה להגיד לדיוה כדי לזכות באמונה וכדי לקדם את מהלך ההדחה של מעיין. "נורא לא נעים לי, אני מרגישה שהתקרבנו. אני רוצה לשתף אותך במשהו, כי הבנות ממש חמות עליך והן מנסות לפתות אותי להצביע נגדך" ביקש אופיר ממיכל לומר לדיוה. "זה יחזק את ההחלטה שלה להדיח את מעיין".

"היא תאכל את זה?" שאלה מיכל, "בטח שהיא תאכל את זה" השיב אופיר, "זה שאת באה אליה פתאום, זה גם יוסיף לך איזושהי נקודת זכות אצלה".

"התחכום של אופיר מדהים אותי כל פעם מחדש" אמרה מיכל, "אני מאוד שמחה שהוא בחר בי להתקדם איתו הלאה במשחק". נדהמה ויצאה למשימה.

לפני מועצת השבט חזר אופיר על הבטחתו: "אני הולך לוודא באופן חד משמעי שהערב במועצת השבט מעיין תהיה במרכז העניינים, האש תוסט לכיוון שלה וכולם ידברו רק עליה".

כשהחלה מועצת השבט, פנה גיא זוארץ אל מעיין ושאל אותה: "מה מחזק אותך ברגעים קשים? את חושבת על הבית?"

"אני הכי מתגעגעת לאמא. אמא שלי היא האדם שמחזק אותי והיא מאוד מאוד חסרה לי, במיוחד היום". כשהדמעות זולגות והיא בקושי מצליחה להוציאה מילה, הוסיפה מעיין: "אני יודעת שהיא מרגישה את מה שעובר עלי היום. אני יודעת שהיא מרגישה שבאיזשהו מקום שמחת החיים שלי נעלמה. אני מרגישה שאני לא אותה מעיין שהגיעה לכאן. אני מרגישה שכל מי שרצה לקחת ממני את שמחת החיים פשוט הצליח, והלוואי והייתי יכולה רק לקבל ממנה חיבוק. זה היה כל כך משנה את פני התמונה עכשיו".

מעיין, בתמימותה, סיפרה שהיחסים בין חברי השבט היו כמו יחסי משפחה. היא כינתה את דיוה אמא, את עידן אבא ואת איגור אח, והעידה על עצמה כעל מי שמרגישה כמו "בת יתומה על האי". אבל אז, במקום אמפטיה היא קיבלה סטירה נוספת, הפעם מכיוונה של דיוה, שאמרה: "היא לא הבת היתומה אלא הבת האובדת, שהלכה לאיבוד בעצמה. אני לא אוכלת את הדמעות. אני מעולם לא הייתי אמא של אף אחד בשבט הזה, מעולם לא הפסקתי לתת, רק שמישהו ביקש להפסיק לקחת".

איגור, בן בריתה של מעיין, הוסיף עקיצה משלו, האשים את מעיין בתקיעת סכין בגב וקבע: "מעיין לא אמינה". הוא הפנה אליה את מבטו והוסיף: "את לא ראויה למשחק הזה. את צריכה לחזור לליצנות שלך ולהישאר שם".

אבל את שיא הרשעות רשם "לזכותו" אופיר. עורך דין ומגשר מתל אביב, שפנה במבט קר ואכזר אל עבר מעיין ואמר לה: "לי לא היתה איתך שום ברית ושום דבר מעולם, כך שאני באמת יכול להגיד את מה שאני חושב – את אדם נבזי מעיין. את אליי, חוץ ממשפטים מלאי ארס, נבזות, אנוכיות – לא הוצאת כלפיי דבר. פרט להערות ארסיות אין בך שום דבר. זה הטיפוס שאת. הדמות פה שאת משחקית, הילדה הטובה עם הצמות, הבלונדינית הליצנית, החמודה, החייכנית, שרצתה לעשות רק טוב פה לאנשים, זה הכל פסאדה. אין בזה שום דבר אמיתי. אני לא חושב שאת אפילו יודעת איזה ילדה את".

רגע לפני ההצבעה, כשהיא ממררת בבכי, אמרה מעיין: "אני רוצה להגיד לכולכם שאני מאוד מקווה שאתם לוקחים את הדברים באמת בגדר משחק כי אני יוצאת מכאן עם מטען מאוד מאוד כבד. מבחינה רגשית, בעיקר דברים שאמר אופיר, אלה דברים שבחיים לא חשבתי שיגידו עליי כבן אדם. אם זה בכל מקום שהייתי בו, בכל מסגרת, בגנים של האוטיסטים, בחיים לא הוטחו בפניי כאלה דברים קשים, ו... כאילו שאני איזשהו בן אדן נבזי ואין לו ערכים ולא יודע מה זה חברות. חבל לי שככה יצאנו מפרופורציות ואני מאחלת לכולם בהצלחה".

בראיון לרפי רשף, יום לאחר שידור פרק ההדחה, סיפרה מעיין: "עברתי אתמול מועצת שבט נוספת. בכיתי כשצפיתי במועצת השבט ואני מקווה שכל עם ישראל הזיל דמעה. הכי חשוב שהפרצופים האמיתיים נחשפו. זה הגיע לשפל המדרגה. הרבה מעבר למשחק. לכלוכים כל כך לא מתאימים ולא ראויים".

היא שוחחה עם איגור לאחר ששודר הפרק. "אני כועסת רק על אופיר" אמרה. "הכעס חזר אליי כשראיתי את מועצת השבט. היתה טראומה, הפצע הגליד אבל תישאר צלקת. זה כשלון אבל שיעור חשוב ומאוד יקר. למדתי להתמודד עם הפסד. אני כועסת ויש בי אפילו יצר נקמני" אמרה.

לשאלה אם היתה יוצאת שוב למשימת הישרדות היא השיבה: "זו חוויה מדהימה ובלתי נשכחת, אבל לעולם לא הייתי עושה זאת שוב".

מה הדבר הראשון שעשית כשחזרת לארץ?

"ניסיתי לעטוף את עצמי בחום אנושי".