אחד משלנו
ישנו הפתגם "אשרי העיר שכאלה הם בניה", ואכן, אילת התברכה בבן יקיר לה גלעד צוקרמן, או ליתר דיוק, פרופסור גלעד צוקרמן. צוקרמן, בלשן בעל שם עולמי, העביר את ילדותו בין גלי הים וחולות המדבר. את נערותו בבית ספר בינלאומי באיטליה, ובסיום לימודיו שב למולדתו היחידה, כדי להתגייס לצבא, להמשיך לפתח את החיים האקדמאים, ולהקים משפחה. כיום הוא מחלק את זמנו ומקדיש שליש לשהייה בישראל. את יתר הזמן מבלה בעולם האקדמי הבינלאומי. כבוד
כשהיה בן שנה הגיע לאילת יחד עם הוריו מגבעתיים. אביו, מורה לציור ואמו מורה לחינוך מיוחד. באילת נולדו שני אחיו: הראל, כיום מורה לשל"ח בגימנסיית הרצלייה, ואחותו הקטנה מורן, מפיקה ועורכת תוכן בטלוויזיה.
החיים בבית משפחת צוקרמן היו שגרתיים לחלוטין: גלעד למד בבית ספר יסודי "אופיר", וחטיבת הביניים קלטה אותו בין כתליה במבנה ליד מכבי האש. בכיתה י' עבר לתיכון, שהיה אז חטיבה עליונה יחידה בעיר.
בין שיעור ספרות לשיעורי לשון ומתמטיקה, היה גלעד פעיל מאוד גם בתחום החברתי והעירוני. העזרה לזולת והתרומה לקהילה היו בראש מעייניו, לא פחות מהלימודים. "איך שהוא הרגשתי שהלימודים זורמים לי קצת איטי מדי, ורציתי לרוץ קדימה מהר יותר", הוא משחזר.
בהיותו בכיתה ח', נתקל בעיתון בכתבה על בית ספר בינלאומי שבו לומדים תלמידים מכל רחבי העולם - "מכללת העולם המיוחד". הרעיון קסם לו, אך הוא נאלץ להמתין שנתיים עד שבכלל היה אפשר לדון ברעיון. כאשר הגיע לכיתה י' והוא כבר יו"ר "נוער לנוער" ופעיל מאוד בתא בית חולים, שהיה אז תחת חסותו של יוסקה בן דוד, החיים נראו לגלעד נהדרים אך עדיין לא היה מסופק. הוא רצה עוד ועוד.
בבית משפחת צוקרמן קיבלו את החלטתו ברגשות מעורבים. אביו התנגד לרעיון שבנו יקירו יעזוב את הבית בגיל כה צעיר, ועוד מחוץ למדינה. אימו חשבה שגלעד צריך לעשות בדיוק מה שבא לו, ואסור למנוע ממנו את ההתנסות.
בתקופה ההיא מעטים יצאו אל "חוץ לארץ" הנדיר ומלא הקסם.
גלעד כובש את מכללת העולם המיוחד
גלעד הגיש טופסי בקשה ל"מכללת העולם המיוחד" והתקבל בזכות כישוריו הלימודיים, אך בעיקר בזכות פעילותו החברתית והקהילתית. הוא נבחר לייצג את מדינת ישראל. כשגלעד החל בלימודיו שם, היו לבית הספר ארבעה או חמישה סניפים בעולם כולו, ובכל סניף למדו כמאתיים סטודנטים בלבד, תוך הקפדה על תלמידים מרחבי הגלובוס. כיום קיימים לבית הספר שלושה עשר סניפים.
גלעד רצה ללמוד בסניף האיטלקי, כדי לסגור מעגל שהחל אביו שעלה ארצה בשנת 1945 מאיטליה (ומשפחתו נשארה שם), וזו גם הפשרה לה הסכים אביו: הוא אשר את לימודיו של גלעד מחוץ לגבולות הארץ, אך בתנאי שיהיה זה באיטליה. התמזל מזלו של גלעד ואכן התקבל לבית הספר בו ביקש ללמוד.
"לא עזבתי את הלימודים כאן באילת כי לא היה לי טוב בבית הספר או בעיר, בכלל לא. באותה תקופה הייתי יו"ר סניף 'נוער לנוער' באילת, ואני זוכר מפגש מרתק שהיה לי ב'יום ירוק', היום שבו מקבלים בני הנוער את תפקידי המפתח של המבוגרים בעיר. באותו היום אני החלפתי את רפי הוכמן, והייתי ראש העיר. יצחק רבין, שהיה אז שר הביטחון, בא לישיבה עם הסוחרים באילת שביקשו להעביר את בסיס חיל הים דרומה כדי לבנות כאן ממול. אני זוכר שניהלתי את הישיבה הזו במקום רפי, ויצחק רבין מאוד השתאה על כך. הוא השאיר עלי רושם עז. לקחתי מאוד קשה את הרצח שלו. למעשה, עזבתי את הארץ ללימודי דוקטורט מייד לאחר הרצח, אבל לאורך כל השנים אני מקפיד להיות כאן בארץ לפחות שליש מהשנה", מספר גלעד.
ששה מקצועות (בלבד) לבגרות
הלימודים בבית הספר הבינלאומי באיטליה נמשכים שנתיים, וגלעד למד בכפר קטן בשם 'דואינו', שנמצא ליד העיר טרייסטה. בבית הספר לומדים לבגרות בינלאומית ששה מקצועות, "וזה היה ניגוד מאוד גמור בהשוואה לבחינות הבגרות הישראליות שלקראתן לומדים הרבה מאוד מקצועות", אומר גלעד.
בין ששת המקצועות היחידים שנלמדים בבית הספר, המקצוע הראשון הוא מתמטיקה, השני פיזיקה, השלישי פילוסופיה, הרביעי שפה זרה, והחמישי שפת אם. גלעד בחר באיטלקית כשפה זרה.
מחצית מהמקצועות הנלמדים הם ברמת שנה ראשונה באוניברסיטה: ספרות עברית, ספרות איטלקית ופילוסופיה. והמחצית השנייה היא ברמת תיכון. תעודת הבגרות אותה מקבלים התלמידים מקנה להם זכות כניסה לתוכניות באוניברסיטאות נחשבות ביותר ברחבי העולם.
הילדים בבית הספר הבינלאומי לומדים כעשרים שעות בשבוע ומקפידים בין הלימודים השונים לעסוק בפעילויות חברתיות, פוליטיות ופעילויות ספורט.
להיות "אזרח העולם"
"היו הרבה מאוד ויכוחים פוליטיים והחלפת דעות בין התלמידים השונים. לא אחת מצאתי את עצמי מתווכח ומגן על דעותיי כישראלי מול תלמיד ירדני או תלמידה פלסטינאית, אבל יחד עם זאת לומדים לחיות ביחד בשיתוף, ולכבד אחד את השני".
הלימודים לא היו פשוטים, והגעגועים ארצה היו חזקים. הוריו באו לבקר את גלעד ולהם זו הייתה פעם ראשונה לעזוב את הארץ.
"היום, אם תשאלי אותי, אני מאוד מברך על בית ספר מסוג כזה. אני חושב שבית הספר הזה ניתב לי את החשיבה וגיבש אצלי את התפיסה הבינלאומית האקדמית שלי. אני חושב שבגיל שש עשרה, אחרי שהאדם קיבל את השורשים הישראלים שלו, ולי בהחלט היו שורשים ישראלים מאוד ברורים וחזקים, בית ספר בינלאומי שכזה רק מוסיף לי להיות אזרח העולם כולו".
השיבה לצבא
בסוף הלימודים חזר גלעד כאמור לשרת בצבא, בעוד ששניים מחבריו לחדר נסעו ללמוד בקיימברידג'' ובאוקספורד. מבחינתו, השאלה "האם להתגייס או לא" בכלל לא עמדה על הפרק, והיה ברור לו שהוא "חוזר ומתגייס ועושה את הטוב ביותר שאני יכול. היו לי כמה וכמה הצעות לשרות הצבאי. בין היתר מודיעין וטייס. החלטתי שנהג של מטוס אני לא רוצה להיות, אבל מודיעין בהחלט קסם לי".
גלעד נהנה ביותר בשירותו הצבאי, בין היתר ובמיוחד משום שניתנה לו האפשרות להיות מפקד קורס. "אני אוהב ללמד אחרים, ואוהב להרצות, ובעיני זה ממש מופלא שאתה לוקח מישהו שלא יודע שום דבר על נושא מסוים, ואחרי חצי שנה של למידה הוא שוחה בחומר ובקיא בו".
קצת לפני מועד שחרורו, החלו לדבר בצה"ל עם גלעד על שירות קבע, ובאותו הזמן נחשף גלעד לראשונה לתוכנית אקדמית בין תחומית של פרופסור יהודה אלקנה לתלמידים מצטיינים. יצא שבזמן שהוא היה במשא ומתן עם הצבא, הוא ניגש למבחני התוכנית המיוחדת - והתקבל אליה. התוכנית אפשרה מלגה מלאה לארבע שנים, ובסופה קבלת תואר שני באוניברסיטת תל אביב. "התוכנית הזו היא למעשה כמו סיירת מטכ"ל של האוניברסיטאות" אומר גלעד, שרואה בהחלטה ללמוד בתוכנית ולא להמשיך בצבא בקבע, כצומת המשמעותי הראשון שלו בחיים.
התוכנית האקדמאית הבין תחומית למצטיינים
בתוכנית למד גלעד לקראת תואר שני בפילוסופיה, בפסיכולוגיה, במתמטיקה, במשפטים, וכן לימודים קלאסיים, יוונית עתיקה, לשון עברית ובלשנות. הקורסים היו מתקדמים, בהם למדו תלמידי שנה רביעית. בתוכנית היו כשניים עשר תלמידים, וכל אחד בחר את תחומי הלימודים המעניינים אותו במיוחד.
בשנת 1995 החליט להתנדב לשלושה חודשים לשירות מילואים בצה"ל, ותוך כדי המילואים הציעו לו שלושה כיוונים חדשים: הראשון היה קורס צוערים של משרד החוץ שאליו התקבל, והשניים האחרים היו תפקידים משמעותיים במשרד ראש הממשלה - אחד בתחום האסטרטגי והשני בתחום המבצעי. במקביל להצעות אלו נתקל במודעה על מלגת לימודים למספר חודשים באנגליה. בשנייה האחרונה החליט לגשת ללימודים באנגליה, ומצא עצמו נוסע לאוקספורד לסיים את התואר השני שלו בבלשנות כללית, תוך שהוא מבטיח לעצמו ולמשרד ראש הממשלה לחזור כשיסיים את הלימודים.
בסיום הלימודים מגיע גלעד לצומת השני המשמעותי: באוקספורד הציעו לו להישאר ולעשות דוקטורט תחת מלגת דוקטורט מלאה לשלוש שנים, כולל משכורת.
"יכול להיות שאם הייתי נחשף לקבוצה אחרת של אנשים הייתי בוחר אחרת, אבל בגלל החשיפה שלי לתחום האקדמאי, בחרתי בו, למרות שאז, כשקיבלתי את ההחלטה הזו, זה היה מתוך מחשבה מה היה קורה לו בחרתי באפשרות השנייה", הוא נזכר בהתלבטויותיו דאז.
פרופסור אורח בסינגפור
בתום לימודי הדוקטורט קיבל גלעד משרה בקיימברידג', ותוך כדי כך הפך להיות פרופסור אורח בסינגפור. "שם, באחת הנסיעות שלי, פגשתי מישהו באקראי, מישהו ממשרד ראש הממשלה, ששנים קודם לכן רצה לצרף אותי למשרד. ואז, כשנפגשנו, הוא אמר לי שעשיתי החלטה טובה בזה שנשארתי באקדמיה. אני חושב שזו הייתה פעם ראשונה שנרגעתי לגבי הבחירות שלי, מכיוון שעד לפגישה ההיא לא ממש הייתי שלם עם ההחלטה האקדמאית שקיבלתי".
כשהפך להיות סטודנט מן המניין באוקספורד למד למעשה בקולג' שנקרא סנט יוז - בעבר קולג' לבנות שלמדה בו גם אן סאג סוצי, מנהיגת בורמה שהיום לא נותנים לה לצאת מהבית. בקולג' הזה למד במחלקה לשפות. יום אחד הגיעה לקולג' בחורה סינית שבאה ללמוד כלכלה, ולה זו הייתה הפעם הראשונה שעזבה את סין ויצאה ללמוד במערב. גלעד עזר לה להתאקלם ולימד אותה אנגלית. "אם היית שואלת אותי אז האם אני אתחתן איתה, התשובה שלי הייתה חד וחלק 'מה פתאום!'. היינו חברים טובים, אבל מערכת החברות שלנו הייתה כמו רכבת הרים סוערת מאוד מהירה, ויודעת עליות ומורדות". ג'ה, הבחורה הסינית, וגלעד נסעו לטייל בסין אצל משפחתה של ג'ה, ואז לגלעד היה ברור שג'ה רואה את מערכת היחסים שלהם מובילה לחתונה, וזה לא בדיוק מה שהוא רצה. למרות שהטיול היה מקסים, וגלעד הגיע יחד איתה למקומות בסין שרגל אדם לבנה לא דרכה בהם, נפרדו דרכיהם.
חתונה עם בחורה סינית
"מאוחר יותר נסעתי לראות אופרה בניו יורק, וג'ה ידעה שאהיה שם. גם אני ידעתי שהיא תהיה, ולכן הלכתי לאופרה הזו עם חבר שהוא הומוסקסואל כדי לא לפגוע בה, ואילו היא הגיע עם בן זוג אמריקאי, ואני נתמלאתי בקנאה ובחשש שאני הולך לאבד אותה. חזרנו להיות חברים, אבל למעשה התחתנו רק לאחר שעברתי לאוסטרליה והיא הסכימה לעזוב את מקום העבודה שלה בקנדה".
כשגלעד הגיע לאוסטרליה במסגרת ההרצאות שנתן, הרגיש שזהו המקום שבו הוא רוצה להיות, וידע שזה המקום שג'ה תסכים לחיות בו. "מבחינתי אוסטרליה זה כמו ישראל. אני מאוד אוהב את ישראל, ולא אוותר עליה אף פעם, ולכן שליש מהשנה אני מגיע לכאן. אבל ג'ה רוצה להיות קרוב לשנחאי, ואני לא מוכן לחיות בזיהום האוויר שם, כך שאוסטרליה היא בהחלט פתרון של פשרה עבור שנינו. כשאני מסתכל על אוסטרליה ועל ישראל אני תמיד אומר שבאוסטרליה יש הרבה גיאוגרפיה ומעט היסטוריה, ויסלחו לי האבורג'ינים על כך, ואילו בישראל יש הרבה היסטוריה ומעט גיאוגרפיה. כאן בארץ, כל אבן הוזזה על ידי מאה אנשים לפחות, ואילו באוסטרליה יש אבנים שאף אחד עוד לא דרך עליהן, וזה מקסים בעיני". משווה גלעד בין אהבותיו – לאוסטרליה ולארץ.
לג'ה ולגלעד יש תינוק חמוד בן שנה וחצי עם שם מורכב: ג'וליו (באיטלקית) צ'אנג יין (שבסין זה אחד שהולך על השמיים), יהודה (כדי שיזכור שהוא יהודי) צוקרמן. אכן שם גדול מאוד לילד קטן.
הוריו של גלעד מאוד אוהבים את ג'ה, והעובדה שהיא סינית אתאיסטית לא מורידה כהוא זה מאהבתם. "היה להם הרבה יותר קשה לקבל חברה אחרת שהייתה לי לפני ג'ה, שהייתה נוצרייה וגרמניה" מספר גלעד.
"אנחנו לא מדברים עברית, אלא ישראלית"
לאילת הגיע גלעד הפעם משתי סיבות: פגישת מחזור של בית הספר התיכון, וכן השקת ספר חדש פרי עטו שיוצא בימים אלו - "ישראלית שפה יפה". את ההשקה בחר גלעד לעשות בספריה העירונית באילת.
על מהות הספר מספר גלעד: "בתחום של שפה ותרבות יש נקודת השקה. התרבות של העם באה לידי ביטוי בשפה שבה הוא משתמש, ויותר. השפה הישראלית היא לא עברית מודרנית. השפה הישראלית היא גם לא שפת רחוב. יש בה משלבים שונים, כמו למשל המושג 'חשכו עיניו', שעושה שימוש במשלב גבוה של השפה ואילו המשלב הנמוך שלה היה אומר 'נהיה לו חושך בעיניים'. בשני המקרים המקור של הביטוי הזה הוא למעשה היידיש. הישראלית מושפעת מהשפות האירופאיות, ולא רק מהשפות השמיות שמהן באה העברית. לכן, לדעתי אנחנו לא מדברים כאן עברית. זה לא מדויק להגיד זאת. נכון יותר להגיד שאנחנו מדברים ישראלית. למעשה, הפעם האחרונה שדברו כאן בארץ עברית שמית הייתה בתקופת מרד בר כוכבא. אחר כך זה נעלם לתקופה של אלף שבע מאות שנה. אפילו הגמרא נכתבה בארמית, ואם אנחנו מסתכלים על המילים החדשות של בן יהודה וההתפתחות המודרנית של השפה, הרי שהסופרים, המשוררים והוגי הדעות של תחילת המאה הקודמת - שפת האם שלהם הייתה היידיש ולא עברית, והשפה הנוספת שדיברו הייתה הרוסית או הגרמנית או הפולנית. נכון שהבילויים שהגיעו לארץ לא היו רבים, אבל הם הגיעו עם אידיאולוגיה לייצר שפה משלהם, ולכן השפה החדשה ינקה מהיסודות שהם הביאו איתם".
ישראליזציה של הרוסית
גלעד מאמין שאם במקום הבילויים מאירופה היו מגיעים לכאן בילויים מצפון אפריקה, עם אידיאולוגיה לשנות שפה, אזי השפה שהיינו מדברים היום הייתה שונה לחלוטין. הוא מוסיף ואומר שהכל עניין של תזמון, ולא של כמות האנשים שדוברים את השפה, כי היום, למשל, יש עולים רבים מחבר העמים, ולמרות זאת אין השתלטות של הרוסית על הישראלית, אלא להפך - ישראליזציה של הרוסית.
פרופסור גלעד צוקרמן מסכם: "למדינה שלנו קוראים ישראל, ואנחנו מגדירים את עצמנו כאזרחי ישראל, אז השפה שלנו היא ישראלית, בדיוק כמו שהאיטלקית היא השפה של האיטלקים, וצרפתית היא השפה של הצרפתים".
ישראלית היא בהחלט הכלאה של מספר שפות, אבל לא במובן השלילי של המילה 'הכלאה'. להפך, היא הופכת את השפה לעשירה, חיה ודינמית יותר, ומכאן גם חזקה יותר.
ומילת סיום לגבי העתיד?
"כיום יש לי משרה באוניברסיטת קוניסלנד שבאוסטרליה, שהיא אחת האוניברסיטאות הנחשבות בעולם, ולכן מרבית השנה אני שם. אבל כמו שאמרתי, אני תמיד מקפיד לשמור על קשר עם הארץ, לפחות שליש מהשנה. אני חושב על מנהיגות אקדמאית ומאז הכל פתוח, ואני זורם עם זה".