על גאווה ושפל

תם שבוע הגאווה (נכון יותר סופ"ש) ונופשים רבים חזרו לביתם מרוצים מעוד חופשה נטולת שינה. ידוע לכל, שהעיר אילת אינה יכולה להתפרנס מאורחים אשר מגיעים באופן עצמאי ועיקר העבודה מגיע מקבוצות המאורגנות ע"י מקומות עבודה, ועדים, מפגשים מקצועיים, מחוזיאדה ועוד...

אכן, זה ממלא את בתי המלון ונותן פרנסה לעסקים אך מנגד, אינם מעניקים צבע וחדווה אשר מאפיינים עיר נופש. את הצבע האמיתי והתוסס מעניקים דווקא יזמים פרטיים אשר מהמרים בכספם האישי ונותנים את נשמתם. תימניאדה, טיאסטו, הפקות בחוף הדקל וכמובן פסטיבל אירועי הגאווה.

סוף השבוע עבר בהצלחה מרובה למארגנים ולאילת בכלל, אך הומופובים רבים יצאו מהארון. אין כאן את השאלה אם אנחנו אוהבים את נטייתם המינית או הצבעוניות שמאפיינת את לבושם ודווקא כסטרייט אוהב נשים חשוב לי לכתוב. מדובר באנשים כמוני כמוכם (לרוב מוכשרים יותר) שפרט להעדפה המינית (בחדרי חדרים) הכול זהה.

במצעד אשר עובר ברחוב המרכזי של העיר (ולא בתוך השכונות) דאגו אילתים (אומרים קומץ) לקלל, לגדף, להכות ולהשליך ביצים על החוגגים. כמובן שהמתנגדים האקטיביים מתרצים את ההתנהגות בפריצות ותועבה של החוגגים, אך האמת שונה, השנאה ורוע הלב לשונה מהם נכונה יותר.

כאדם שבילה ימים רבים במסיבות של סטרייטים באילת ובעולם אני יכול לספר ששם ההתנהגות והלבוש החושפני מעמידים בצל את תהלוכת הגאים. בכל מועדון תמצאו רקדניות חצי עירומות רוקדות בצורה מפתה על הבר ואין מי שרואה פסול בכך.

חילונים רבים מקבלים כפיה דתית כל השנה ואינם מתלוננים. למה תהלוכה, שונה ככל שתהיה, אשר עוברת לדקות מעטות ליד ביתם מציקה להם כל כך? מצעדים מתקיימים במרבית הערים הגדולות בעולם ופרט למוסקבה, כולם נהנים וחוגגים איתם ביחד.

אין חובה לחגוג איתם ובטח לא להזדהות, כמו שאין חובה לאהוב כושים פורטוריקנים. יש חובה מוסרית לכבד כל מגזר ובטח ליהודים שמרגישים עד היום שנאה ואלימות על בשרם.

מנחם בן מ"האח הגדול" אמר שהמחשבה על משכב זכר מגעילה אותו, מותר לו להיגעל אך אסור לו להגיד, כמו שהמחשבה שאשתו מבצעת בו מין אוראלי מגעילה אותי, לא אומר לו לעולם.

בעולם גלובאלי בו אנשים נפגשים עם אנשים לרוב, רצוי למען ההגינות לשמור מחשבות רעות בבטן. אני לא אדם דתי אך ליבי עם אותם חסידי ברסלב שרועשים וחוגגים בתהלוכות רחוב ובוודאי ביוצאים מבית הכנסת עם ספר תורה, זה עושה להם טוב, אז טוב גם לי.

נטייה מינית אינה פשע ולא בוחרים בה, אני בטוח שהם נהנים מינית לא פחות ממני, רק זה עם בני מינם, לו רק הייתם יודעים כמה הומוסקסואלים בני 40 ויותר חיים עם בנות זוג ומשקרים לעצמם ולאישה יום יום. חלקם מפורסמים מאוד, אך הפחד מהומופובים משאיר אותם לסבול בארון. השוני בנטייה המינית או בזהות המינית איננו חסרון או בושה, אותה חברה מבקשת להיחשף בפני הציבור הרחב, כדי שיכיר אותה, וכדי שיכיר בה.

חשיבותו של האירוע נועד לחשוף את בני הקהילה לציבור הרחב, ובד בבד, לחשל את החוליות המקשרות בין בני הקהילה בינם לבין עצמם, לחזק את ביטחונם הפנימי בדרך החיים שבחרו להם. המשמעות של קיום המצעד לבני נוער שנמצאים בארון היא אדירה, זה מראה להם שהם לא חריגים, לא שונים ולא לבד. בחברה דמוקרטית, זכותו של כל אדם וקבוצה להביע ולבטא את ייחודם בדרך הרצויה להם במסגרת החוק, ובכלל זה בחשיפה בפני הציבור הרחב בדרך של אספה ותהלוכה.

במצעד הגאווה הירושלמי בשנת 2005 בעיצומו של המצעד, פרץ לתוך קהל הצועדים, אדם חרדי בניסיון לרצוח בצועדים בדקירות סכין, הוא פצע בדקירות סכין שלושה מהצועדים. בירושלים הרגשות עזים במיוחד, ירושלים היא עיר קדושה, אבל היא גם עיר מגוונת, אין שום רצון להתגרות במקומות קדושים. אמנם, יש להם רצון לבטא את עצמם בעיר שהיא גם עיר שלהם, לא פחות מאשר עירו של מישהו אחר.

זכותו של מצעד הגאווה והסובלנות לצעוד ברחובות ירושלים היא זכות דמוקרטית יסודית, וחובה להגן עליה למען שוויון, הכרה וזכויות לקהילה הגאה ללא אפליה על רקע זהותם המינית, העדתית או הלאומית. אך אמר מי שאמר, תהיה חכם ולא צודק. המצעד בירושלים הוא התגרות לשמה. גם אם הדבר דמוקרטי, אפשר לוותר כי הוא פוגע ברבים מידי.

מארגן האירוע באילת, שחר אלקיים, טוען שהעירייה מכשילה את המצעד מטעמים הומופובים. שחר ידידי, במדינה שאין בה אנשי צבא ופוליטיקאים "עליזים" אל תבקש הרבה מפוליטיקה מקומית. הוליווד, עולם האופנה והמוזיקה מלא בכם, כי שם יש נטו מצויינות, איכות וכישרון.

אוהב נשים גבריות

אילן פיפסון