החיסרון שבניסיון

עוד משחר ילדותי נהגו לספר לי עד כמה חשוב הניסיון, דיברו איתי על הניסיון בחיים, בעבודה. ראיתי בעלי מקצוע חדשים ופגשתי וותיקים אשר עוסקים ומתמחים שנים רבות באותו תחום – היתרון הוא הניסיון. כשמדובר בפוליטיקה – דווקא ההיפך הוא הנכון. תפקידה של המחאה החדשה הוא לעשות לזה סוף. זה אפשרי, כוחן של הרשתות החברתיות באינטרנט חזק יותר מכל עובדי חברת החשמל ומועצת הפועלים גם יחד, היום אפשר וצריך לתת לצעירים מוכשרים לנהל את המדינה

בחיים כמו בחיים, ככל שאתה יודע יותר, מעמיק יותר בתחום ויש לך פז"ם גדול יותר, ככה גם תרוויח הרבה יותר כסף. למדנו לכבד את הזקן, הוא בעל ניסיון חיים, היגיון, יכולת למדוד ולשקול, בשקט ובחכמה, כל דבר.

כולם אוהבים את הג'חנון של סבתא מרגלית, אין עוד אישה שיודעת להכין אותו טעים יותר, שנים של ניסיון יצרו מעדן. כולם יספרו לכם שהקוסקוס של מסעודה הוא הטוב ביותר, כל חייה הושקעו בלמידה של סודות המטבח המרוקאי. אין תחליף לניסיון אבל העולם השתנה, מה שהיה טוב לאתמול לא טוב היום.

תוך 20 שנה קפץ העולם מקלטת הווידאו לקבצים מאוחסנים בדיסק און-קי, הצעיר של היום הוא חכם יותר ולכן הוא צריך להנהיג את המדינה. כנסת ישראל זה לא חריימה או סלט מטבוחה, גילם המופלג של חברי הכנסת והשרים רק מכשיל אותם בהנהגת המדינה, לניסיון שלהם אין תועלת בעולם החדש. לזקנים יש עבר עשיר ועתיד קצר, הם מקובעים בדעותיהם ופשוט אין בהם את הכוח להתחיל דברים מחדש, ברור להם שהם אינם יכולים להיות יותר טובים מכפי שהיו.

אצל הצעירים המצב אחר לגמרי, בעלי הכוח הרענן, שלא התעייף עדיין ובוערת בו אש הנעורים. אין בהם עופרת והם קלי תנועה, יש בהם די כוח והם אינם מפחדים להתעייף, נותר להם עוד זמן רב לחיות ולשנות, והם רוצים להיות טובים מאוד.

כבר שנים רבות שאנחנו נתקלים באותם שמות בדרך לקלפי, כאילו מדובר בבני מלוכה שמתוכם אנחנו צריכים לבחור מי טוב יותר. קליקה, שבכל פעם מתחברת למפלגה אחרת ומוכרת לנו לוקשים חדשים. רובם אינם מוכשרים במיוחד אבל זה לא מפריע להם להמשיך לשבת על הכיסא שנים רבות ולא מאיץ בנו להחליף אותם. זה סידר לזה וזה התקדם כי יש לו את עובדי הנמל בכיס הקטן. מה אתם יודעים על  בנימין (פואד) בן-אליעזר, ראובן ריבלין, יעקב אדרי או אלי אפללו? למה הם שם ובמה הם בדיוק עוזרים? למה הם שנים רבות בפוליטיקה וכולם שותקים? רוב רובם של הפוליטיקאים ניצלו את חולשתה של הדמוקרטיה, חולשה שאומרת - ככל שתביא יותר מצביעים ככה תתקדם, ככה יהיו לנו יותר מנדטים וכצ'ופר - ניתן לך תפקיד בכיר.

תפקידה של המחאה החדשה הוא לעשות לזה סוף. היום זה אפשרי, כוחן של הרשתות החברתיות באינטרנט חזק יותר מכל עובדי חברת החשמל ומועצת הפועלים גם יחד, היום אפשר לתת לצעירים מוכשרים לנהל את המדינה. צריך להשאיר את הדור הישן מאחור, הם לא מדביקים את הקדמה ואני בטוח שאין להם מושג איך עובד האייפון ומה זה בדיוק אפליקציה. שישמרו את הניסיון שלהם לגידול הנכדים וילמדו מהם מה זה סקייפ.

שתקנו שנים כי היינו טמבלים. תיק הביטחון היוקרתי הופקד בידיו של עמיר פרץ וכיאה לגנרל דגול, שלושה חודשים לאחר מכן נתן לו ראש הממשלה אולמרט לפקד על מלחמת לבנון השנייה. לתפקיד שר האוצר מינה אהוד אולמרט את מקורבו אברהם הירשזון, (המבלה כרגע בכלא); שני המינויים הללו נבעו משיקולים אישיים ולא ענייניים. אלו רק דוגמאות על קצה המזלג ולא נחזור יותר על אותן טעויות, אם אמריקה הגדולה בחרה במנהיג בן 48, אז אנחנו צריכים להתנער מנשיא דוגמת משה קצב שלהפתעת כולם התברר שהוא שוכב גם עם אשתו (נולדו להם ילדים). אותו קצב היה גם שר בכיר בממשלה. יש כוכבים צעירים בפוליטיקה אך הם מיעוט, גדעון סער הוא העתיד של הליכוד, צעיר וחרוץ, איש שקול שלא דבק בו רבב. גם חבר הכנסת גלעד ארדן, שפועל למען הגנת הסביבה ומוביל מאבקים בתאונות הדרכים ובמערכת המשפט. ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר, לא פחד להתעמת עם ליברמן ומתח עליו ביקורת חריפה, כאלה אנשים אני רוצה בכנסת, לא בובות שנהנות ממנעמי החיים.

לכל הפוליטיקאים יש את אותו טריק, הם מקשיבים בנימוס ומסכימים אתך, מבטיחים לטפל בבעיה. 'אבל', הם מקפידים לומר, 'תבין שזה לוקח זמן'. בסלנג קוראים לזה "להרדים", אתה יוצא בתחושה שהקשיבו לך אבל בפועל כלום לא אמור להשתנות. הדבר דומה לאדם שחייב לך כסף ובמקום לשלם הוא "מורח" אותך בסיפורים, שבוע הבא נכנסת לי המשכורת, חודש הבא נפתח לי החיסכון וכו'. החייב מנער אותך מבלי לשלם מאום ומרוויח עוד חודש של שקט. זה מה שביבי עושה כרגע למפגינים ולעם, להיות נוכל טוב צריך ניסיון רב ובזה מתמחים הפוליטיקאים הוותיקים, אין כזה דבר שכמעט פתרת את התרגיל במתמטיקה, אין כזה דבר אישה שהיא כמעט בהיריון - או שהיא בהיריון או שלא.

הם בעצם אומרים, יש שני פתרונות לכל בעיה, הפתרון הלא נכון והפתרון שלי. אין דבר כזה מחאה לא פוליטית, כל מחאה היא פוליטית גם אם נרצה להתנער מכך. בעולם המודרני, בו החיבור בין הון לשלטון הולך יד ביד, גם כלכלה היא פוליטיקה.

המפגינים הרי נלחמים על קבלת החלטות, ומי מקבל את ההחלטות? היום בעידן המפלגות חברי הכנסת הם מריונטות של ראש המפלגה ועל פיו הם יצביעו, אם כולם חושבים אותו דבר, סימן שמישהו לא חושב כלל.

אמר מי שאמר על הפוליטיקה "היא מקסימום של התאמצות ומינימום של תועלת". פוליטיקה זה כמו מתמטיקה, האחד שואב כוח ממספר האפסים שמאחוריו.

תשעים ותשע אחוז מהפוליטיקאים מוציאים שם רע לשאר לכל השאר.

אילן פיפסון