בית הדין העליון דחה את ערעורו של אבי אטיאס

בימ"ש: לא נפל פגםאחת הפרשיות הציבוריות המתוקשרת בשלוש השנים האחרונות באילת, הוכרעה השבוע, בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון. אבי אטיאס, יו"ר סניף הליכוד לשעבר באילת, ולשעבר עובד בכיר בעיריית אילת, עתר לעליון, כנגד ההתנהלות המשפטית והעונש הכבד שהטיל עליו בית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, לאחר שהודה על פי כתב ההתובענה המתוקן, בהפרת נוהלי עירייה. בית הדין העליון, דחה השבוע את הערעור.

השופטת בייניש בפסק הדין: " לא נפל כל פגם בתקינות ההליך שהתנהל בעניינו של המערער, בבית הדין למשמעת"

אטיאס: "סוף ההליך המשפטי, הוא לא סוף ההליך לטיהור שמי".

 

אבי אטיאסבחודש פברואר 2002, הגישה עיריית אילת תובענה בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, כנגד עובד העירייה דאז, אבי אטיאס, ששימש כמנהל האגודה לתרבות הדיור וכממלא מקום מנהל אגף התחזוקה. בכתב התובענה נטען, כי בשנת 2001 קיבל אטיאס החזר בעבור הוצאות רכב, כאשר אחד התנאים לקבלת ההחזר על פי הקבוע באוגדן תנאי שירות חובות וזכויות של העובדים  בשלטון המקומי, הינו, שהרכב מצוי בבעלותו המלאה של העובד. אטיאס, טענה העירייה, מכר את הרכב בחודש מרץ אותה שנה והמשיך לקבל עד סוף השנה, את החזר ההוצאות, בהתאם לדיווחים שהגיש. עוד נטען, כי בינואר 2002  התבקש אטיאס על ידי יחידת השכר בעירייה, למסור את פרטי הרכב שבבעלותו, על מנת שיוכל להמשיך לקבל הוצאות אחזקת רכב. למחרת, מסר לעירייה העתק רישיון רכב שהועבר יום קודם לכן לבעלותו, ועליו חותמת הבנק, ללא חותמת רשות הרישוי. בכך טענה העירייה, ניסה אטיאס לקבל החזר הוצאות, בעבור רכב חסר רישיון תקף.

בחודש יולי 2003 התפטר אטיאס מהעירייה, לקראת התמודדותו בפריימריס לרשות הליכוד, בבחירות הקרבות לרשות העיר. אטיאס פנה לבית הדין בבקשה להפסיק את  ההליכים כנגדו, בשל התפטרותו מהעירייה. בית הדין דחה את הבקשה. באוקטובר 2004, הודיעו הצדדים לבית הדין למשמעת, כי הגיעו להסדר טיעון.  מכתב התובענה הוצאו הטענות בדבר דיווחים כוזבים, הצגת מצגי שווא וקבלת כספים במרמה, ועל פי כתב התובענה המתוקן, הודה אטיאס, רק בהפרת נוהלי עירייה. בכל הנוגע לאישום בדבר ניסיונו לכאורה, לקבל החזר הוצאות בעבור רכב שאין לו רישיון בתוקף, נשמרה זכותו לטעון, כי אין בעובדות המתוארות בכתב התובענה,אין משום עבירה. בית המשפט חייב את אטיאס בדין על פי הודאתו בכתב התובענה המתוקן, בהפרת נוהלי עירייה ובנוסף, לא קיבל את טיעוניו בדבר דיווח על רכב שאין לו רישיון תקף, וחייב אותוו גם בסעיף זה. בית המשפט דחה את הסדר הטיעון ומצא כי "השלב בו היו מצויים ההליכים, בתום סיכומי התביעה ולאחר שההליכים נמשכו שנתיים וחצי, הפחית ממשקלו של האינטרס הציבורי בקיום הסדר טיעון. לעומת זאת, טובת ההנאה שצפוי היה להפיק מהסדר הטיעון, הינה גדולה, משום שאמצעי המשמעת שהוטלו עליו על פי ההסדר, הם קלים יחסית ואינם מבטאים את חומרת מעשיו" בנוסף, הביע בית הדין את חששו כי "הסכמת העירייה להסדר הטיעון, לא הייתה מבוססת על שיקולים ענייניים, וזאת על רקע חילופי הרשות בבחירות 2003 ורצונו של ראש העיר החדש, להגיע להסדר טיעון עם הנתבע". בעלי הדין הסכימו בהסדר הטיעון, כי אמצעי המשמעת שיוטלו יהיו: נזיפה, קנס בסך 1000 שקל וחיוב להחזיר את הסכומים שקיבל בעבור הוצאות רכב בתקופה הרלוונטית לתובענה, וכי לא ישמש כעובד עירייה במשך שנה ממועד הכרעת הדין. בית המשפט, הטיל על אטיאס עונשים חמורים יותר: נזיפה, פסילה לעבודה בכלל הרשויות המקומיות לתקופה של 5 שנים, השבת כל הסכומים ששולמו לו כהשתתפות בהוצאות רכב ופרסום  תמצית גזר הדין, בלי לנקוב בשמו.

 

במשך שלוש שנים, טען אטיאס  שההליכים בהם נקטה העירייה כנגדו, נבעו ממערכת יחסיכם פוליטית עכורה, בינו לבין ראש העיר דאז, גבי קדוש ובעלי השפעה אחריםבמערכת הציבורית והפוליטית בעיר. בערעורו לעליון, טען אטיאס,כי בית הדין למשמעת, הושפע מגורמים פוליטיים מחוץ לכותלי בית המשפט, ועקב כך, לטענתו, את הזיקה הפוליטית, נטה בית הדין למשמעת,לייחס לעסקת הטיעון אליה הגיעו הצדדים לאחר הבחירות לראשות העיר, בהן הובס קדוש על ידי מאיר יצחק הלוי.

 לאור הטיעונים הקשים לגבי אופן ההתנהלות המשפטית בבית הדין למשמעת, כפי שהוצגו בכתב הערעור שהוגש באמצעות עורך הדין ילון הכט, בחר בית המשפט העליון באופן נדיר, לפנות להתערבותו של היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לא מצא  פגם בהתנהלות ההליך ובית המשפט העליון, דחה את הערעור.

השופטת בייניש בפסק הדין: "נוכח אופיין החמור של הטענות... הוריתי על התייצבותו של היועץ המשפטי לממשלה בערעור דנן...  בדבר המניעים להסדר הטיעון, העלתה הבדיקה כי מדובר למעשה במידע שנמסר לבית הדין במסגרת ההליך עצמו. המידע נמסר לבית הדין ע"י בא כוחו של המערער דאז... כך לדוגמה, הגיש ב- 30.11.03  בקשה דחופה לבית הדין למשמעת לדחות את מועד הדיון. נמסר על כוונה לנסות להגיע להסדר עם העירייה לאור חילופי הרשות וצוין כי ראש העיר החדש אמור היה להעיד מטעמו של המערער... בפרוטוקול מיום 15.1.04 מדבריו של הסנגור מאותו דיון עולה, כי היה בכוונתו להעיד את ראש העיר החדש, שכיהן בזמנו כיו"ר וועדת הביקורת של העירייה, על מנת להוכיח כי כתב האישום נגד המערער, הוגש ממניעים פוליטיים... המסקנה המתבקשת הינה כי החששות שהביע בית הדין למשמעת, בדבר שיקולים לא ענייניים, שהביאו את העירייה לתמוך בהסדר הטיעון, מבוססים על מידע שהוצג לבית הדין במסגרת ההליך ולא על מידע שהגיע לבית הדין בדרכים פסולות כלשהן... ביחס לכל הסדר טיעון, מתקיים הכלל כי בית דין יכבד את ההסדר אלה אם כן מצא הצדקה לסטות ממנו, כאשר נמצא לו יסוד לדחות את השיקולים שהביאו להסדר וכאשר התוצאה שההסדר מוביל אליה, אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס הציבור. למערער הייתה אומנם ציפייה לגיטימית כי בית הדין למשמעת יאשר את הסדר הטיעון, אולם הוא הוזהר כנדרש לפני הודאתו, כי בית הדין אינו מחויב לכך. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל עילה להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על המערער... שוכנעתי כי לא נפל כל פגם בתקינות ההליך שהתנהל בעניינו של המערער בבית הדין למשמעת".

 אבי אטיאס בתגובה למערכת ה"אילתי": "אם אני חפץ בחיים ציבוריים, תמיד יהיו מי שיצביעו עלי. זאת אולי נקודת סוף להליכים המשפטיים, אבל  לא נקודת סוף לטיהור שמי".