החיים על פי פיפסון: דויד גרוסמן בשירות האויב

אילן פיפסוןהשבוע מלאו 11 שנים לרצח רבין. 100 אלף איש נאספו בכיכר רבין להתיחד עם זכרו. נאום אחד ארוך ונוקב גנב את ההצגה.  דיויד גרוסמן, סופר ישראלי אשר שכל את בנו במלחמת לבנון השניה. הנאום היה נוקב וברור, חד ומאשים. נאום פוגע ומגמתי.
מר גרוסמן איבד את בנו וכולי צער כמו על כל חללי ישראל. הוא טרח להבהיר שאין לו זכות יתר בדיון הציבורי בעקבות נפילת בנו. אך ללא האסון הוא לא היה מקבל במה לאוסף הקשקושים הרהוטים בנאומו הארוך.  את מי הוא לא האשים? את כולם. את השלטון המושחת, את הזלזול בחלש, בזקן, ובנכה. הוא הפך אותנו לעם שסוחר בנשים ומתעלל בעובדים זרים. נתן לנו שם של עם גזען שעיקר גזענותו מופנית למיעוט הערבי. כשאתה נואם בארוע כל כך חשוב מול 100 אלף איש ומול מיליונים אשר צופים בטלביזיה יש לכך השפעה והוא ניצל את זה.
כל נואם מתחיל יודע שבלהאשים את כל העולם ואישתו תמיד תזכה לאהדה.
זה טריק זול, קהל רב צמא לטרף.  הוא דיבר כמו מנהיג ערבי. נאום שלא היה מבייש את ערפאת (איך הבתולות?) ולא את נסראלה.  הוא סיפר איך אנו עם כובש שקוטל מאות פלסטינאים. עם שלא עושה דיו להסדר שלום. עם שראש הממשלה שלו לא הוגה רעיונות חדשים ליצור שלום עם הערבים.
אנחנו אדישים ומשלימים עם החידלון הגמור של תהליך השלום. הוא עוד מבקש מאהוד אולמרט להביט בפלסטינאים לא דרך כוונת רובה ולא דרך מחסום סגור. אני לא הוסיף עוד על דבריו של גרוסמן, משום שרובכם שמעתם את דברו. בקצרה, אנו מדינה של מפלצות שדואגות שהכל יהיה רע, רע מאוד והרהיטות בדבריו רק מחמירה את האשמה. 
מר גרוסמן היקר, אני אדלג על השחיתות השלטונית משום שלא חידשת לנו כלום ואלו האנשים שאני ואתה בחרנו, אבל אני אדבר ועוד איך על עמנו האנושי, על עם אשר מקפיד על טוהר הנשק. על עם אשר נלחם רבבות בשנים עם ברברים צמאי דם.  אין דרך שלא ניסינו, אין צ'אנס שהם לא קיבלו.
שנים רבות הולכנו שולל אחרי הכמעט שלום. נתנו להם נשק, כסף רב, אדמות, אבל הם מתפוצצים לנו ברחובות. גופות מתפזרות באויר והם צוהלים על גגות עזה. אין להם קווים אדומים. הם יורים בנו מתוך אוכלוסיה אזרחית, הם שולחים את ילדיהם לחזית האש. אתה לא רוצה מחסומים, אבל אני לא רוצה להישחט. אתה נאיבי ויפה נפש אבל בעיקר מסוכן.
אתה שכלת את בינך ואין נורא מכך אך אל תשכח שיש משפחות שהבנים שלהם כרגע בשבי האויב. זה גרוע לא פחות. החלאות אדם שאתה מכנה מסכנים ומגונן עליהם, לא מוכנים אפילו למסור שביב מידע. משהו על מצב החטופים.
אני לא מדבר על להחזיר שבויים. אני אומר משהו קטן. תמונה, קלטת ווידאו, סימן חיים. שום דבר. השטן במיטבו.  הם רוצים משא ומתן מנותק מהמציאות ( בדיוק כמוך) הם יתנו אפס ואנחנו ניתן מאה.  צבא אחר היה כובש אותם בשעה. (אתה יודע שיש לנו את היכולת). אבל אנחנו בני אדם עם לב ומצפון. אנו בוררים בפינצטה את המחבלים מתוך אוכלוסיה אזרחית. (אשר תקרע אותך לגזרים עם תיפול לה לידיים). איבדנו בנים רבים משום שחסנו על ילדים ונשים שהסתירו ביניהם מרצחים. ביצענו לחימה בשטח בנוי בכדאי לא להרוג אזרחים וזה עלה לנו ביוקר. זהו הצבא שלנו וזוהי ההנהגה, זהו טוהר הנשק. 
למזלנו, יושבים בממשלה אנשים חכמים ממך אשר הבינו שאין סיכוי לשלום, אין צ'אנס להידברות והדרך היחידה שאני ואתה לא נתפוצץ היא הפרדה. מנהיגי העבר עשו שלום כי היה עם מי לדבר, הם עשו שלום עם מנהיגים חזקים. מנהיגים אשר העם שומע להם ויותר מפחד מהם.  מחר יתחלף מנהיג עם דעות אחרות, תאמינו לי העם ילך איתו וצרה נוספת תגיע. גרוסמן, יש לך אומץ לבקר בירדן או במיצרים? לי אין, אני מפחד. למה ? כי אני מציאותי. 
אמריקה נכנסה לעיראק לעשות סדר, להציל את העם, ומה הם מקבלים ? אלפי הרוגים. מכוניות תופת כל יום.
אין להם סיכוי, כמו שלנו אין סיכוי. לא יהיה שקט לעולם. אנחנו רק צריכים לדעת למזער את הנזק. החכמה היא לדעת שיש בעיה ולא לחיות בללילנד כמו חבריך בשמאל.  
אביגדור ליברמן נבחר בדרך דמוקרטית. סקרים מראים שלו היו מתקיימות בחירות היום הוא היה גם ראש ממשלה. אבל אתה דיויד הגדול קורא לו פירומן מועד שמנהל את מכבי אש. מאין לך התעוזה לדבר בזלזול אל שר בממשלה? להבדיל ממך ומחבריך אביגדור ליברמן לא חושב שצריך להגיש את הלחי השניה לאחר הסטירה הראשונה. 
ניסינו את כל הדרכים, התגמשנו בכל משא ומתן, החזרנו אדמות ואם יש בשורה חדשה רק אדם כמו ליברמן יכול להביא.
מר גרוסמן, שמע סיפור: בסוף שנות השישים ירדן סבלה מפיגועים רבים מידי הפלסטינאים. בתחילת ספטמבר חטפו הפלסטינאים ארבעה מטוסים והנחיתו אותם בזרקא אשר בירדן.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל. באותו חודש 1970 הקים המלך חוסין ממשלה צבאית ויצא להלחם בפלסטינאים. הסורים נרתמו לעזרת הפלסטינאים והזרימו כוחות וכלי מלחמה. ראתה זאת אמריקה, קראה לשגריר ישראל בוושינגטון וביקשה ממנו לעזור לירדנים ולסלק את הרוסים.
ישראל לא היססה וגרשה משדה הקרב את הסורים. ומי היה אותו שגריר?  שמו היה יצחק רבין, אותו רבין שאת אזכרתו ניצלת. במשך חודש של מלחמה טבחו הירדנים בכ עשרים אלף פלסטינאים.
חודש זה נכנס להיסטוריה כ "ספטמבר השחור". לידיעתך גרוסמן זה נתן לירדן שקט לשנים רבות.  אני לא מצדד בדרכים כאלו אבל עובדה זה עבד.
עצוב לי מר גרוסמן שאתה נסחף על ידי גלי השמאל, אבל לשמחתי אתם המיעוט וזה נותן לנו עוד כמה שנים לחיות.  אולי לא בשקט מוחלט אבל גם לא בפאניקה גדולה.
אני המום ובוש מהמילים הגבוהות והנבובןת שלא קשורות היו לאזור ולזמן הזה.
משתתף בצערך
אילן פיפסון