לא תאמינו מה יש לנו להגיד על התקשורת המקומית
האזרח יעקובי מדבר שטויות בקול הים האדום ומכניס את לימור להב לקריזה של החיים, ריקי ווהבה כבר לא בערב ערב באילת, ערן קורץ משחק אותה שלי יחימוביץ, רונית זילברשטיין תעביר לכם חדשות מקומיות לסלולרי, יצא לאור מגאזין שבועי חדש בשם מיתוס, האינטרס של משפחת הוכמן מול אינטרס הציבור וכרגיל – מגאזין האילתי מעביר ביקורת על שערי העיתונים המקומיים. זה היה השבוע שהיה בתקשורת המקומית.
האינטרס של משפחת הוכמן מול אינטרס הציבור
מוזרה העובדה שניתוח שעבר רפי הוכמן, ראש עיר לשעבר ויו"ר האופוזציה בהווה, זכה לסיקור רק בעיתון "העיר אילת" (כתבה רוחמה ביטון) ולהתעלמות מוחלטת של אמצעי התקשורת האחרים בעיר.
למרות שמשפחתו של הוכמן לא אהבה את הפירסום שניתן לדברים (בלשון המעטה) הרי שבבוא אמצעי התקשורת לבחור בין האינטרס של משפחת הוכמן לבין האינטרס של ציבור הקוראים ותושבי העיר – ברור שההכרעה צריכה להיות לטובת האינטרס הציבורי. רפי הוכמן, הוא איש ציבור שמייצג קהל רב של אנשים שבחרו בו – זכותם להתעדכן במצבו וחובת אמצעי התקשורת ליתן להם את המידע שברשותם. אבל לכו תסבירו את זה למי שבחרו לא לפרסם את הסיפור....
איחולי החלמה לרפי. כמובן!
שערים עליך אילת...
לאחר מספר שערים הורסים עושה השבוע עיתון "העיר אילת" נסיגה חד צדדית ומשחזר תרגיל מסחרי מוכר ולא ראוי – שימוש בשער העיתון לצורכי פרסומת מסחרית, במסווה של כתבת מגאזין. קשה שלא לעשות אחד ועוד אחד, כאשר חוץ משער וסוג של כתבת "מגאזין" מתפרסמות באותו גיליון בדיוק גם מודעות ברכה ל"שווארמה בר" על פני לא פחות משלושה עמודים.
בשער העיתון שכותרתו ""שוברים שיאים" (צילום: רוני בלחסן) יוצר העיתון ציפיות שבתוך העיתון ניתן למצוא את סיפור השיא ששברו החבר''ה מ"שווארמה בר", אבל בגוף הכתבה, רותי קרייתי מתחפשת לג. יפית ומגישה לנו שני עמודים של כתבה פרסומית, הנושאת כותרת אחרת לגמרי ("שווארמה עצבנית") ומקדישה פחות מ- 8 שורות לסיפור על שבירת שיא גינס. יכול מאוד להיות שיש מי שמעניין אותו לקרוא איך מביאים פיתות בוואקום מאנגליה להולנד, אבל גם הקורא הכי לא מתחכם, יסכים איתנו שהכתבה לא מצדיקה שער. לא ניכנס לשאלה אם בבחירת השער עמדו לנגד העיתון שיקולים עיתונאיים או מסחריים, אבל אתם יכולים לנחש את התשובה.
ב"ערב ערב באילת", לעומת זאת, שיחקו אותה בתמונת שער מדהימה של יפהפיה אילתית צעירה. את התמונה צילם רועי תפר מ"צילומיקס" והכותרת המאוד מוכרת "לפעמים חלומות מתגשמים". אבל בקריאת הכתבה מסתבר שגודל הציפייה כגודל האכזבה. אני נשבע באינסולין של אמא שלי שניסיתי לפרגן, באמת שרציתי. "לפעמים חלומות מתגשמים" היא הכותרת הכי לא מתאימה לתוכן הכתבה, כאשר המרואיינת, אנסטסיה, מספרת על אימונים בהם השתתפה לקראת תחרות "סופר מודלס" שבוטלה, על הצעות שקיבלה לצילומים שבסופו של דבר לא בוצעו, על שלא קיבלו אותה לתחרות "נערת אילת" ושהיא גם לא ממש נלהבת להשתתף בתחרות הקרובה של "נערת אילת" כי "צריך לתת לעוד בנות לנסות את מזלן". אפילו לגבי הכותרת, כאשר היא נשאלת על הגשמת חלום, היא אומרת "לא הייתי אומרת שזה היה עבורי ממש חלום, זה יותר ניסיון בעיסוק חדש". הבחורה בכלל רוצה להיות דיפלומטית במשרד החוץ. ה"עילה" לכתבה נעוצה בעובדה שאנסטסיה חתמה עם סוכנות "טאצ'' מודלס". אני רחוק מלהיות מבין גדול באופנה. שמעתי על עלית מודלס, על סוכנות לוק אבל בחיים לא שמעתי על "טאצ'' מודלס". הבחורה חתמה. מהמם. שנספר לכם כמה אנשים שאתם מכירים רצו לעשות בוק, חתמו בסוכנות דוגמנות ולא עשו אפילו צעד קטן אחד על מסלול?
אני לא רוצה לבאס את כתבת ג'וניור יוני שדדי. אבל אני בטוח שהיא עוד תגדל, תלמד, תתמקצע ומי יודע, אולי יום אחד היא פתאום תהיה מירב לוי. אינשאללה.
ב"ידיעות אילת" מעדיפים, כהרגלם, לעסוק בעיתונות נטו ולא בקוסמטיקה ומגישים לנו בשער גיליון השבוע את תמונתו של קונסול מצרים אחמד איסמעיל, רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו באילת וחוזר אל חיק משפחתו בקהיר. ליאור יאדו מביאה כתבת מגאזין מצויינת, כמו שכתבת מגאזין צריכה להיות, על איש מרתק שסוגר ארבע שנים באילת. עוד בשער "ידיעות אילת" – סיפור המחלוקת סביב ירושת יקיר אילת דב סופר ז"ל שמעכבת את העברת הכספים לקהילה. סיפור מקומי חשוב, שמשום מה לא זכה עד כה להתייחסות במקומונים האחרים.
השער של "ידיעות אילת" מפנה לכתבות וידיעות בתחומים שונים ומגוונים (ירידה באחוזי עבירות רכוש, עליה במספר בתי האב המטופלים באגף לשירותים חברתיים, ההופעה של אסטרל פרוג'קשן ב"אליקסר" וחידוש כריית הנחושת בתמנע). אולי בעצם זה כל ההבדל בין עיתון למקומון...
מגאזין חדש באילת
בשבוע שעבר יצא לאור הגיליון הראשון של מגאזין חדש בשם "מיתוס אילת". המגאזין השבועי מופץ חינם (בימים שלישי ורביעי) לכל בתי האב באילת ואפשר למצוא בו: אקטואליה, עיצוב, נדל"ן, רכב ופנאי. את התוכן במגאזין עורכת רונית זילברשטיין מ"רד סי תקשורת" ומאחורי ה"מיתוס" שני צעירים מוכשרים: מרקו מיקאלי ואדם זילברברג. בהצלחה!
האזרח יעקובי עובר כל גבול
אם ראיתם את עו"ד לימור להב צועדת דוך ממשרדה בסיטי סנטר אל קול הים האדום ופורצת בסערה אל תוך ישיבה במשרדו של מנכ"ל הרדיו גיא מרקמן ולא הבנתם מה קרה – כנראה שלא האזנתם לתכניתו של שמואל יעקובי ("האזרח יעקובי"), שניסה, בשידור חי, לבדוק את כדאיות פרוייקט ה"פולס" (מועדון כושר ענק שפותחת להב בקרוב), לערוך (בשידור חי) חישובים מסחריים לא רציניים ולהעלות כל מיני ספקולציות (שברשותכם לא נחזור עליהן) לגבי מקורות המימון של הפרוייקט (האזרח יעקובי כנראה לא יודע שבנקים נותנים הלוואות ליזמים). סטלי סולומונוב שניסתה להרגיע את לימור להב, הרגיזה אותה עוד יותר וקיבלה בעצמה "שטיפה".
מעבר לכך שהשטויות שמדבר יעקובי (לא רק בתוכנית האחרונה, אלא בהרבה תוכניות קודמות) לא מוסיפות כבוד לו או ל"קול הים האדום", נראה כי לא היה מזיק לתחנה המקומית להשקיע קצת יותר בתכנים ובמיוחד בפיקוח על תכנים, פיקוח כזה עשוי לחסוך התדיינויות עתידיות בבתי משפט בגין הוצאת דיבה.
קצרצרים
בעמוד הקרדיטים של "ערב ערב באילת" נעלם לו השם של הכתבת הוותיקה ריקי ווהבה. אם בשבוע שעבר חשבנו שמדובר במשהו חד פעמי, סוג של השעיה, הרי שעכשיו נראה שזה פור גוד. חבל לערב ערב וחבל לקוראים.
מכל הדרכים בעולם להשתתף בצערו של קולגה (אחת מהן יכולה הייתה להיות פרסום מודעת אבל בעיתון "העיר אילת"), בחר עורך "העיר אילת", שרון גינדי, לפרסם את השתתפותו בצער דווקא בפורום של העיתון המתחרה "ערב ערב באילת".
עורך "העיר אילת" משתתף בדיונים בפורום "ערב ערב באילת". ממש חזון אחרית הימים.
העדרו של רוני מויאל מהעיר בנסיבות לא נעימות, ניכר על המדור "אפטר שוק", אותו כותב מויאל ב"ערב ערב באילת". השבוע פורסם במדור מקבץ לא ברור של חצאי אייטמים, שבחלקם חזרה על דברים שכבר פורסמו באותו מדור בדיוק בגיליונות קודמים של ובחלקם הבטחה שאת הפרטים הנוספים אפשר יהיה למצוא כאשר רוני יחזור. לא עדיף היה לחכות עם המדור כולו לשובו של מויאל? לפרסם מדור עם אייטמים שאין בהם אייטמים – פשוט מיותר.
כתבת המגאזין בעיתון "העיר אילת" על מסעותיו של אילן בדר לתאילנד, עושה חשק לעוף מפה כדי להנות מהנופים האקזוטיים של הממלכה הסיאמית, מהמנגו והקוקוס על חוף הים, רפלקסולוגיה, מסאז'' וסקס. הרבה סקס.
אחרי ששלי יחימוביץ' ניצלה את המדיה הטלוויזיונית ויצרה קשרים שהובילו אותה בסופו של דבר אל רשימת המועמדים לכנסת מטעם מפלגת העבודה, אי אפשר שלא לציין, כמעט באותה נשימה, את ערן קורץ מ"קול הים האדום" שאחרי אין ספור דיאלוגים עיתונאיים עם כל קודקודי העיר והגופים הנתמכים על ידה, מצא עצמו לאחרונה בתפקיד מנהל המתנ"ס ביעלים.
רונית זילברשטיין מ"רד סי תקשורת" עסוקה עד מעל הראש וממש בקרוב היא תציע למנויי רשימת התפוצה שלה עדכון חדשות בסלולרי, בנוסף למבזק החדשות היומי ואתר האינטרנט המתעדכן שלה. כל הכבוד.
בברנז'ה יש מי שסבורים ששער האינטרנט ה"אילתי" עוד לא נמצא במקום בו הוא יכול להעביר ביקורת על אמצעי התקשורת האחרים בעיר. כיוון שאנחנו מאמינים בביקורת – אם יש למישהו מה להגיד על אתר ה"אילתי" בכלל או על מדור "ברנז'ה" בפרט – אתם מוזמנים להעביר אלינו את הביקורת ואנחנו מבטיחים לפרסמה.
האינטרס של משפחת הוכמן מול אינטרס הציבור
מוזרה העובדה שניתוח שעבר רפי הוכמן, ראש עיר לשעבר ויו"ר האופוזציה בהווה, זכה לסיקור רק בעיתון "העיר אילת" (כתבה רוחמה ביטון) ולהתעלמות מוחלטת של אמצעי התקשורת האחרים בעיר. למרות שמשפחתו של הוכמן לא אהבה את הפירסום שניתן לדברים (בלשון המעטה) הרי שבבוא אמצעי התקשורת לבחור בין האינטרס של משפחת הוכמן לבין האינטרס של ציבור הקוראים ותושבי העיר – ברור שההכרעה צריכה להיות לטובת האינטרס הציבורי. רפי הוכמן, הוא איש ציבור שמייצג קהל רב של אנשים שבחרו בו – זכותם להתעדכן במצבו וחובת אמצעי התקשורת ליתן להם את המידע שברשותם. אבל לכו תסבירו את זה למי שבחרו לא לפרסם את הסיפור....
איחולי החלמה לרפי. כמובן!
שערים עליך אילת...
לאחר מספר שערים הורסים עושה השבוע עיתון "העיר אילת" נסיגה חד צדדית ומשחזר תרגיל מסחרי מוכר ולא ראוי – שימוש בשער העיתון לצורכי פרסומת מסחרית, במסווה של כתבת מגאזין. קשה שלא לעשות אחד ועוד אחד, כאשר חוץ משער וסוג של כתבת "מגאזין" מתפרסמות באותו גיליון בדיוק גם מודעות ברכה ל"שווארמה בר" על פני לא פחות משלושה עמודים. בשער העיתון שכותרתו ""שוברים שיאים" (צילום: רוני בלחסן) יוצר העיתון ציפיות שבתוך העיתון ניתן למצוא את סיפור השיא ששברו החבר''ה מ"שווארמה בר", אבל בגוף הכתבה, רותי קרייתי מתחפשת לג. יפית ומגישה לנו שני עמודים של כתבה פרסומית, הנושאת כותרת אחרת לגמרי ("שווארמה עצבנית") ומקדישה פחות מ- 8 שורות לסיפור על שבירת שיא גינס. יכול מאוד להיות שיש מי שמעניין אותו לקרוא איך מביאים פיתות בוואקום מאנגליה להולנד, אבל גם הקורא הכי לא מתחכם, יסכים איתנו שהכתבה לא מצדיקה שער. לא ניכנס לשאלה אם בבחירת השער עמדו לנגד העיתון שיקולים עיתונאיים או מסחריים, אבל אתם יכולים לנחש את התשובה.
ב"ערב ערב באילת", לעומת זאת, שיחקו אותה בתמונת שער מדהימה של יפהפיה אילתית צעירה. את התמונה צילם רועי תפר מ"צילומיקס" והכותרת המאוד מוכרת "לפעמים חלומות מתגשמים". אבל בקריאת הכתבה מסתבר שגודל הציפייה כגודל האכזבה. אני נשבע באינסולין של אמא שלי שניסיתי לפרגן, באמת שרציתי. "לפעמים חלומות מתגשמים" היא הכותרת הכי לא מתאימה לתוכן הכתבה, כאשר המרואיינת, אנסטסיה, מספרת על אימונים בהם השתתפה לקראת תחרות "סופר מודלס" שבוטלה, על הצעות שקיבלה לצילומים שבסופו של דבר לא בוצעו, על שלא קיבלו אותה לתחרות "נערת אילת" ושהיא גם לא ממש נלהבת להשתתף בתחרות הקרובה של "נערת אילת" כי "צריך לתת לעוד בנות לנסות את מזלן". אפילו לגבי הכותרת, כאשר היא נשאלת על הגשמת חלום, היא אומרת "לא הייתי אומרת שזה היה עבורי ממש חלום, זה יותר ניסיון בעיסוק חדש". הבחורה בכלל רוצה להיות דיפלומטית במשרד החוץ. ה"עילה" לכתבה נעוצה בעובדה שאנסטסיה חתמה עם סוכנות "טאצ'' מודלס". אני רחוק מלהיות מבין גדול באופנה. שמעתי על עלית מודלס, על סוכנות לוק אבל בחיים לא שמעתי על "טאצ'' מודלס". הבחורה חתמה. מהמם. שנספר לכם כמה אנשים שאתם מכירים רצו לעשות בוק, חתמו בסוכנות דוגמנות ולא עשו אפילו צעד קטן אחד על מסלול? אני לא רוצה לבאס את כתבת ג'וניור יוני שדדי. אבל אני בטוח שהיא עוד תגדל, תלמד, תתמקצע ומי יודע, אולי יום אחד היא פתאום תהיה מירב לוי. אינשאללה.
ב"ידיעות אילת" מעדיפים, כהרגלם, לעסוק בעיתונות נטו ולא בקוסמטיקה ומגישים לנו בשער גיליון השבוע את תמונתו של קונסול מצרים אחמד איסמעיל, רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו באילת וחוזר אל חיק משפחתו בקהיר. ליאור יאדו מביאה כתבת מגאזין מצויינת, כמו שכתבת מגאזין צריכה להיות, על איש מרתק שסוגר ארבע שנים באילת. עוד בשער "ידיעות אילת" – סיפור המחלוקת סביב ירושת יקיר אילת דב סופר ז"ל שמעכבת את העברת הכספים לקהילה. סיפור מקומי חשוב, שמשום מה לא זכה עד כה להתייחסות במקומונים האחרים. השער של "ידיעות אילת" מפנה לכתבות וידיעות בתחומים שונים ומגוונים (ירידה באחוזי עבירות רכוש, עליה במספר בתי האב המטופלים באגף לשירותים חברתיים, ההופעה של אסטרל פרוג'קשן ב"אליקסר" וחידוש כריית הנחושת בתמנע). אולי בעצם זה כל ההבדל בין עיתון למקומון...
מגאזין חדש באילת
בשבוע שעבר יצא לאור הגיליון הראשון של מגאזין חדש בשם "מיתוס אילת". המגאזין השבועי מופץ חינם (בימים שלישי ורביעי) לכל בתי האב באילת ואפשר למצוא בו: אקטואליה, עיצוב, נדל"ן, רכב ופנאי. את התוכן במגאזין עורכת רונית זילברשטיין מ"רד סי תקשורת" ומאחורי ה"מיתוס" שני צעירים מוכשרים: מרקו מיקאלי ואדם זילברברג. בהצלחה!
האזרח יעקובי עובר כל גבול
אם ראיתם את עו"ד לימור להב צועדת דוך ממשרדה בסיטי סנטר אל קול הים האדום ופורצת בסערה אל תוך ישיבה במשרדו של מנכ"ל הרדיו גיא מרקמן ולא הבנתם מה קרה – כנראה שלא האזנתם לתכניתו של שמואל יעקובי ("האזרח יעקובי"), שניסה, בשידור חי, לבדוק את כדאיות פרוייקט ה"פולס" (מועדון כושר ענק שפותחת להב בקרוב), לערוך (בשידור חי) חישובים מסחריים לא רציניים ולהעלות כל מיני ספקולציות (שברשותכם לא נחזור עליהן) לגבי מקורות המימון של הפרוייקט (האזרח יעקובי כנראה לא יודע שבנקים נותנים הלוואות ליזמים). סטלי סולומונוב שניסתה להרגיע את לימור להב, הרגיזה אותה עוד יותר וקיבלה בעצמה "שטיפה".
מעבר לכך שהשטויות שמדבר יעקובי (לא רק בתוכנית האחרונה, אלא בהרבה תוכניות קודמות) לא מוסיפות כבוד לו או ל"קול הים האדום", נראה כי לא היה מזיק לתחנה המקומית להשקיע קצת יותר בתכנים ובמיוחד בפיקוח על תכנים, פיקוח כזה עשוי לחסוך התדיינויות עתידיות בבתי משפט בגין הוצאת דיבה.
קצרצרים
בעמוד הקרדיטים של "ערב ערב באילת" נעלם לו השם של הכתבת הוותיקה ריקי ווהבה. אם בשבוע שעבר חשבנו שמדובר במשהו חד פעמי, סוג של השעיה, הרי שעכשיו נראה שזה פור גוד. חבל לערב ערב וחבל לקוראים.
מכל הדרכים בעולם להשתתף בצערו של קולגה (אחת מהן יכולה הייתה להיות פרסום מודעת אבל בעיתון "העיר אילת"), בחר עורך "העיר אילת", שרון גינדי, לפרסם את השתתפותו בצער דווקא בפורום של העיתון המתחרה "ערב ערב באילת". עורך "העיר אילת" משתתף בדיונים בפורום "ערב ערב באילת". ממש חזון אחרית הימים.
העדרו של רוני מויאל מהעיר בנסיבות לא נעימות, ניכר על המדור "אפטר שוק", אותו כותב מויאל ב"ערב ערב באילת". השבוע פורסם במדור מקבץ לא ברור של חצאי אייטמים, שבחלקם חזרה על דברים שכבר פורסמו באותו מדור בדיוק בגיליונות קודמים של ובחלקם הבטחה שאת הפרטים הנוספים אפשר יהיה למצוא כאשר רוני יחזור. לא עדיף היה לחכות עם המדור כולו לשובו של מויאל? לפרסם מדור עם אייטמים שאין בהם אייטמים – פשוט מיותר.
כתבת המגאזין בעיתון "העיר אילת" על מסעותיו של אילן בדר לתאילנד, עושה חשק לעוף מפה כדי להנות מהנופים האקזוטיים של הממלכה הסיאמית, מהמנגו והקוקוס על חוף הים, רפלקסולוגיה, מסאז'' וסקס. הרבה סקס.
אחרי ששלי יחימוביץ' ניצלה את המדיה הטלוויזיונית ויצרה קשרים שהובילו אותה בסופו של דבר אל רשימת המועמדים לכנסת מטעם מפלגת העבודה, אי אפשר שלא לציין, כמעט באותה נשימה, את ערן קורץ מ"קול הים האדום" שאחרי אין ספור דיאלוגים עיתונאיים עם כל קודקודי העיר והגופים הנתמכים על ידה, מצא עצמו לאחרונה בתפקיד מנהל המתנ"ס ביעלים.
רונית זילברשטיין מ"רד סי תקשורת" עסוקה עד מעל הראש וממש בקרוב היא תציע למנויי רשימת התפוצה שלה עדכון חדשות בסלולרי, בנוסף למבזק החדשות היומי ואתר האינטרנט המתעדכן שלה. כל הכבוד.
בברנז'ה יש מי שסבורים ששער האינטרנט ה"אילתי" עוד לא נמצא במקום בו הוא יכול להעביר ביקורת על אמצעי התקשורת האחרים בעיר. כיוון שאנחנו מאמינים בביקורת – אם יש למישהו מה להגיד על אתר ה"אילתי" בכלל או על מדור "ברנז'ה" בפרט – אתם מוזמנים להעביר אלינו את הביקורת ואנחנו מבטיחים לפרסמה.
