מצוקת הדיור: גם באילת לא סוגרים את החודש
עובדת מרכז ההזמנות של אחת מרשתות בתי המלון, בת 45, סיפרה השבוע לעיתון 'העיר אילת', כי היא משתכרת 3,800 שקלים לחודש. סכום השכירות אותו היא נדרשת לשלם עבור הדירה בה היא מתגוררת עם שני ילדיה עומד על 3,000 שקלים בחודש. "אין שום סיבה שאדם העובד במשרה מלאה לא יוכל להרשות לעצמו להשכיר דירה נוחה מבלי לשלם עבורה כמחצית משכרו החודשי, במקרה הטוב"
פרויקט אלמוג המוכר כמגורי עובדי מלונות
נראה כי מחאת הדיור שהחלה השבוע בתל אביב והתפשטה אל ערים נוספות בישראל, דילגה על אילת, אבל אין ספק שהיא מביא לידי ביטוי את קולם של אותם אנשים שאינם מצליחים לסגור את החודש, מפאת מחירי הדירות הגבוהים, לעתים מופקעים, שלא מותירים להם מרווח מחיה. התופעה, מסתבר, קיימת גם באילת. אף שמחירי השכירות בעיר אינם מגרדים את הרף התחתון של הוצאות השכירות במרכז הארץ, הרי שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהשכר הממוצע באילת נמוך משמעותית מהמשכר הממוצע במשך ובמצב כזה, גם את מחירי השכירות בעיר מתקשים הצעירים לשלם. גם אלו המנסים להישאר עם הראש מעל המים ולשרוד, מוצאים עצמם בסופו של דבר, מתחת לקו המים כשעל גבם יתרת חובה בבנק.
התארגנות הצעירים בתל אביב, הציפה גם את תופעת מחירי הדיור באילת. "יכול מאוד להיות שהגורם לשאננות לה אנו עדים באילת" אמר לנו השבוע סטודנט צעיר, "הוא מחירי השכירות בעיר, שהם אומנם נמוכים יותר מהמחירים בתל אביב, אך לא צריך להתבלבל, גם משכורות העובדים באילת נמוכות יותר וגם היצע התעסוקה".
הסטודנטים למשל, אשר לומדים רוב שעות היום ומרוויחים משכורת מינימום מזערית, מוצאים נחמה, זמינה וזולה, בדמות מעונות הסטודנטים שמציעה קמפוס אילת של אוניברסיטת בן גוריון, אלא שהפתרון הזה מוצע רק בשנת הלימודים הראשונה וגם עבורו הם נדרשים לשלם כאלף שקלים בכל חודש, לא כולל הוצאות חשמל ומים.
פיתרון נוסף הינו השתכנות במגורי עובדי המלונות, או השכרת יחידת דיור- פיתרון אירוני לחלוטין כאשר רוב הבנייה של יחידות הדיור בעיר נעשית באופן לא חוקי והסכנה שיוצא נגד בעליהן צו הריסה מרחפת מעל כל תקופת השכירות. סטודנטים אחרים בעיר משכירים דירות בבניינים הקרובים לאוניברסיטה. על פי רוב, הם גרים עם שותפים. "לסטודנטים שההורים שלהם לא תומכים בהם כלכלית, קשה מאוד להסתדר. מעבר לשכר הלימוד ושכר המחייה, לא קל למצוא באילת דירות גדולות ונוחות במחירים סבירים" אמר הסטודנט.
אבל בעיית הדיור בעיר איננה נחלתם הבלעדית של הסטודנטים או הצעירים שמגיעים לאילת כדי לעשות את ה'מענק' ולצאת לטיול שאחרי הצבא. בתחום המלונאות, למשל, מוצאים עצמם רבים משקיעים בעבודה שעות רבות, תמורת שכר נמוך במיוחד. בתום יום עבודה מייגע, אין זה סביר שהם יחזרו לדירה עם שותפים. "אני לא צריכה לגור ביחידת דיור, אני עובדת קשה לפרנסתי ולא יכול להיות שלא אצליח להחזיק דירה" אמרה השבוע לעיתון 'העיר אילת' עובדת אחד מבתי המלון הגדולים בעיר.
במקרה אחר, עובדת מרכז ההזמנות של אחת מרשתות בתי המלון, בת 45, סיפרה השבוע לעיתון 'העיר אילת', כי היא משתכרת 3,800 שקלים לחודש. סכום השכירות אותו היא נדרשת לשלם עבור הדירה בה היא מתגוררת עם שני ילדיה עומד על 3,000 שקלים בחודש.
עובדת משק (40), העובדת באחד מבתי המלון, מספרת כי שכרה החודשי מגיע, לכל היותר, לכ- 6,000 שקלים אולם למעלה ממחצית משכורתה מיועדת לכיסוי שכירות הדירה (3 חדרים) בה היא מתגוררת עם בתה. "לשלם 3,200 שקלים בכל חודש זה מטורף" היא אומרת.
"אנשים שבחרו לחיות באילת ואשר עובדים קשה כדי להרוויח את לחמם בכבוד, חיים כל הזמן על הקצה. אין שום סיבה שבן אדם אשר עובד במשרה מלאה לא יוכל להרשות לעצמו להשכיר דירה מכובדת מבלי לשלם עבורה כמחצית משכרו החודשי, במקרה הטוב. אין שום סיבה שנתקשה לסגור את החודש או שנאלץ להסתפק ביחידות דיור צפופות". אז מדוע צעירים צריכים להסתפק ביחידות דיור? התשובה ברורה מאליה - כי אין להם אופציה אחרת. ומדוע עובדי מלונות צריכים להסתפק במגורי העובדים? גם התשובה הזו ברורה מאליה.
"אולי יום אחד גם תושבי אילת יתעוררו וייקחו חלק במחאה" אמר השבוע סטודנט בן אילת. "עד שתתפוצץ השאננות המרחפת, המחירים רק ימשיכו לעלות ורמת החיים תמשיך לרדת".
