נתנאל בן דהאן: "חוסר האמון בעצמי זה מה שפגע בי"
אילת הייתה מאז ומתמיד חממה לייצור שוערים. זה החל עם רפי כהן, שהגיע לטופ, וממשיך לשחק עד עצם היום הזה. זה נמשך עם רז חיים, שהגיע עד לליגת העל, אולם נאלץ לפרוש בגיל 26 עקב שבר בפרק כף היד, וזה נמשך עם נתנאל בן דהאן, כישרון ענקי בין הקורות, שכולם ניבאו לו גדולות. אולם השבוע, בגיל 25, הודיע במפתיע על פרישה. בגיל 13 הוא עזב את הבית באילת וגדל בפנימייה של מכבי חיפה בכפר גלים. הצטיינותו הביאה אותו לשחק בנבחרות הנערים והנוער. כשהגיע למכבי נתניה, נאלץ לשבת שנתיים על הספסל ליד ראובן עטר, ואז עשה את טעות חייו, וחזר לשחק באילת. טעות שככל הנראה גדעה את הקריירה שהייתה צפויה לו. בעונת העלייה של אילת, הוא נבחר לשוער המצטיין של ארבעת הליגות כשספג במשך כל העונה 16 שערים בלבד. במועדון האילתי חששו כי 'יחטף' לליגה גבוהה יותר, בה אכן ראוי היה שיככב, אך כאמור השבוע הוא הטיל את הפצצה, והודיע על פרישה.

מה קרה, נקרעו לך הכפפות?
"לא, אני פורש בעיקר מסיבות אישיות. אני צריך קצת חופש מכדורגל, זה יעשה לי טוב".
אתה כול'ה בן 25 בשיא הקריירה שלך, העתיד עדיין לפניך".
"לא הייתי אומר בשיא הקריירה, אם הייתי מכוון את עצמי נכון, הייתי מגיע לרמות היותר גבוהות, אבל הכל זה מלמעלה".
שוערים משחקים עד גיל 40, אם לא למעלה מזה.
"נכון, יש לי עוד הרבה חיים לפניי, עוד לא התחלתי את החיים. אבל אני חושב שהכדורגל מיצה את עצמו בינתיים".
בינתיים, יש סיכוי שתחזור?
לך תדע, ניקח קצת חופש".
מה בכל זאת גרם לך להישבר?
"המון לחצים שהיו בקבוצה בעונה האחרונה, הרבה מתחים שהיו מסביב, שלא קשורים לכדורגל, גם בחיים האישים וגם בקבוצה".
איך הגיבו על הפרישה שלך בקבוצה?
"הם עוד לא יודעים. ביקשתי מהם שבוע לחשוב, כשהם יקראו את הכתבה, הם כבר יבינו".
כמה כסף עוד חייבים לך?
"לא הרבה, מענק עלייה ועוד משכורת".
אז מה תעשה כעת?
"מה זאת אומרת, אני אעבוד בעסק המשפחתי שלנו".
ובימי שישי?
"בטוח שאגיע לראות אותם, לעודד, לתמוך, לתת עזרה לשוערים אם צריכים, לתת טיפים. עשיתי החלטה ואני שלם איתה".
אתה אולי שלם עם ההחלטה, אני לא שלם עם התשובות שלך. היית בדרך לטופ, ופתאום את פורש?
"יכולתי להגיע לטופ לפני שחזרתי לאילת, אבל לא כיוונתי את עצמי נכון. תכל'ס, אני אשם בכל ההתנהלות שלי, לא לקחתי סוכן, לא דיברתי בזמן, תמיד הייתי כזה בצד, ביישן. מגיע לי".
אז למה חזרת לאילת?
"כי התייעצתי עם כמה מאמני שוערים, שיעצו לי לחזור ולשחק, אפילו בליגה ב', העיקר לשחק. בכל זאת ישבתי כמה שנים על הספסל. ניסיתי להיות ברמות הגבוהות, ויכולתי. אם אני מסתכל היום על השוערים בארץ, יכולתי להגיע, אבל כמו שאמרתי, אני אשם בכל. חוסר האמון בעצמי, זה מה שפגע בי. לא האמנתי מספיק בעצמי. כולם האמינו בי, חוץ ממני. אני אישית, לא האמנתי בעצמי מספיק. זה הדבר שהכי פגע בי. איפה שלא הלכתי, כולם פירגנו, כל מאמן שראה אותי התלהב, והציע לי לשחק אצלו, אבל משהו לא עבד אצלי בראש. זה הכל בראש".
בכל זאת, למה פרשת?
"אמרתי לך המון לחצים, מתחים, העמסתי על עצמי, לקחתי על עצמי יותר מידי. לקחתי הרבה ללב, גם בכדורגל והיו שם דברים שאני אישית לא אוהב".
כמו מה למשל?
"לא אפרט, לא רוצה לפגוע. בכללי, היו מקצועית דברים שלא היו צריכים להיות. אני לא מאשים את ההנהלה בכלום. הם אנשים טובים ועוד יביאו את הקבוצה בעזרת השם לליגה הלאומית".
אז את המאמן?
"לא. לא רוצה לדבר".
אבל המאמן הלך.
"אז מה? בפנים נפגעתי, לא יעזור".
אם לא ההנהלה ולא מהמאמן, אז נשארו השחקנים.
"נכון. אני בן אדם ישר ואוהב שדברים הולכים ישר. השחקנים ההם כבר לא כאן, התקדמו יחד עם המאמן, אבל הם עשו נגד הקבוצה, ואני לקחתי את זה אישית".
אז בקריירה הקצרה שלך, מה היה רגע השיא?
"בנערים א', גמר גביע המדינה, מכבי חיפה מול הפועל תל אביב. ניצחנו 0-2. הגמר הזה רשום על שמי. צילמו אותי, סימנו אותי, הזמינו אותי לנבחרת ישראל, בנו עלי".
בנבחרת הנוער שיחקת עם שמות, שמות, ליאור רפאלוב, עדן בן בסט, טוטו תמוז שי מימון, שמעון אבו חצירא,. תראה איפה הם, ואתה מדבר איתי על שווארמה?
"מה לעשות, זה מה שהחלטתי ואני שלם עם זה".
יש עוד משהו שתזכור?
"בטח, דרבי גדול בקופסא, מכבי נתניה מול נס טוברוק נגמר 1-1. אחד המשחקים הכי גדולים שלי, נתתי הצגה. והיה איזה טורניר גדול באיטליה שהשתתפו שם קבוצות כמו באיירן מינכן, יובנטוס, מילאן, מנצ'סטר יונייטד. שיחקנו נגד לאציו, ניצחנו 1-2, זה היה משחק נדיר שלי. היו קטעים, לא חסר.
ורגע השיא באילת?
"בטח שעונת העלייה. הייתה לי עונה מצוינת".
אז איך אתה מסכם את הקריירה הקצרה שלך?
"כייף, הנאה, נהניתי מכל רגע".
ולסיום.
"הצלחה בהמשך הדרך, לי ול'בני אילת'.
ולסיומי סיומים.
"ישתבח שמו לעד".
